שני אבודים
מחפשים משמעויות בפרטים הקטנים
מתגלגלים ברחובות העיר
נשכבים על ספסלים
נותנים לזמן לקחת אותנו בחינם
לסיבוב בכבישים רחבים
שנינו אבודים במרחב
מחפשים את מה שיש לכולם
מחפשים את מה שקראנו עליו
תוהים בחלל האוויר
מה נשאר לנו אחרי כול זה
על החוף
מפקירים את עצמנו לפחדים
מה כבר יש לנו, שלא נוותר עליו מעולם
מוכנים לקבל את כול המכות
את הפצעים עד שיגלידו
לא, שנינו לא יודעים שום דבר
נותנים לרוח לחלוף
נותנים לשמיים לבעור למעלה
ואנחנו לא יודעים דבר
כול הספרים שקראנו
מדברים על אושר של זרים
ואת האושר שלנו
שומרים רחוק מהכול
אבודים, שנינו
בגשם הסוער
מתגלגלים ברחובות
נופלים על ספסלים
ובים, נותנים למים להכות בנו
את פנסי העיר אנו מכירים היטב בשלוש בלילה
את כול הפתחים של הפאבים האפשריים
שומרים לעצמנו את העלבון שלנו
לא יודעים שום דבר
שום שיר לא לימד אותנו
שני אבודים שחושבים
שכול הכללים שומרים עליהם
מוותרים על הכול, רק שיישאר מעט
אבודים בעולם,
לא הוא לא שלנו
אנחנו לא שייכים לכאן
מתים כול יום מחדש
ולא יודעים דבר
חשבנו שזו הצגה
אחר כך הבנו שזה משחק, שאין לנו בו שום מושג
על מה אנחנו מנסים לשמור כול כך חזק?
שתיקה קודרת
עצב מתפשר
מחפשים את ההוראות, מתגלגלים ברחובות
הכול עובר ליד
ומדי פעם פוגע בנו
האהבה שלנו היא קשה לעולם הזה
הוא כבר ניצח את כולם
ולנו נשאר רק לחפש מקלט
לא מחפשים יותר מדי
נותנים לרוח להשיג אותנו
לא מבינים שום דבר בעצם
מה אנחנו רוצים להשיג, מה יש לנו בכלל?
על ספסל שצופה אל העיר
ראינו את האורות דולקים וכבים
אנשים זזים במהירות
מה יש להם שאין לנו
מביטים ביחד אל אותה נקודה
משם אפשר רק לברוח
תגידי לי בייבי, כמה מזה אמיתי
כמה מתוך זה אנחנו חולמים
מביטים אל העיר
ונותנים לרוח לקחת אותנו
לא מבינים שום דבר
בסך הכול רצינו לשרוד, עוד פעם אחת.