( שיר הפתיחה מאופרת רוק שכתבתי,
שעוסקת בבחורה חילונית שהתאהבה בבחורה דתיה,
וכשזו לא מחזירה לה אהבה היא מחליטה לחזור בתשובה).


פוסעת בככר המדינה, אמהות נאנחות בשקט.
רק עכשיו הבנתי, יש לי שנתיים להיות מפקדת.
סוחרת הסמים שלי בכתה קלות, כשהודעתי שאני בתשובה חוזרת.
היא בכתה כל כך, פניה שטופים דמעות, וידעתי כי אין היא משקרת.

היו לי שירים, מסיבות, אלכוהול על החוף.
בנים, בנות, משגלים בלי סוף.
ראשי מלא בדם, מאז קרום הבתולין שלי פקע.
הייתי צריכה הכל לנקז, אך הסחי בתוכי שקע.

וכל הבחורות הרזות,
וכל הבחורות הבהירות,
וכל הבחורות המחוררות,
וכל הבנות שחוזרות,
מי ידע שליבי יקרוס בי לפתע?

בחורה בגילי אבדה את הראש, היא צועקת על דמותה במראה בטרוף.
אם הקוסם לא היה מעיר אותה, היא הייתה נבלעת בכישוף.
חייל עם אף שבור מיישר את העצם מול שרשרת הנגמ"ש,
הרס"ר כורע ברך לרגליה של הרבנית.
הלסבית יורה בכולם, לו יכלה היתה מרתקת אותם לסופ"ש.

נדמה לי שראיתי אותך בארוחת הערב,
אכלת ספגטי חם ואדום.
חייכת, וגיהקת, ונפנפת בידך,
לא חושבת שאת יודעת שהתאהבתי בך היום.
והיה חם, וירד גשם, והרגשתי כמו בובה.
אז הלכתי ובאתי וחזרתי בתשובה.
הפנים שלך, הצוואר שלך, השיער הצהוב.
אני אוהבת, חושבת, גם כשקר ורטוב!

עוד שנתיים, נחזור מהצבא.
עוד שנתיים, נעשה אהבה.
עוד שנתיים, הדם עוד נוזל.
עוד שנתיים, אפשר להשתגל.