היו היה אינסטלטור ושמו סטאס.
סטאס היה עובד בכל יום משש בבוקר ועד שמונה בערב, הוא עבד קשה
מאד.
עבודת האינסטלטור קשה היא, חשב סטאס בכל יום כשהיה מתניע את
הטנדר הסגול שלו בצאתו לעבודה.
סטאס היה בנאדם חם וגדול גוף, שלא לומר- שמן וככזה, תמיד היה
לו חם והוא היה מזיע, אפילו בחורף.
יום אחד בשעת צהרים, היה זה אמצע אוגוסט, סטאס הגיע לעבוד
בביתה של גברת אחת, הוא טיפס במעלה המדרגות והיה לו כל כך חם,
שחשב שעוד שניה הוא מתעלף. הוא מלמל לעצמו: "אני מקצוען, אני
מקצוען" והמשיך לטפס במדרגות.
"שלום אדון אינסטלטור" אמרה לו הגברת. "מה שמך בבקשה?" שאלה
אותו.
"סטאס" ענה לה בקול כבד. "איך??" שאלה הגברת שלא הבינה בקול
צורם. "סטאס" חזר האינסטלטור על דבריו בעייפות. "לא חשוב"
ויתרה הגברת. "ת'שמע, אינסטלטור" אמרה לו, "אני חייבת ללכת
לפגישה מאד חשובה, אז אני סומכת עליך ואני משאירה לך את המפתח
פה, שתצא תנעל את הדלת ותשאיר את המפתח בארון החשמל". "בסדר"
אמר סטאס והגברת הלכה ובלכתה השאירה אחריה שובל ריח רענן של
אדם שהרגע יצא מהמקלחת.
סטאס התחיל בעבודתו, הוא היה אדם מאד ישר ובמוחו לא חלפה אפילו
מחשבה רעה אחת על גניבה מהאישה, שהיתה די אמידה. אפילו להציץ
בחפציה לא חשב.
סטאס עבד ועבד, הוא הרגיש שהחום מחלחל לו ממש לתוך העצמות. הוא
גם היה מאד צמא אבל אפילו לא דמיין להיכנס למטבח ולקחת כוס מים
מהמקרר, במקום זה הוא לגם מעט מים ישירות מהברז והמים היו חמים
מאחר ולגברת היה דוד שמש.
העבודה היתה קשה, כל הצינורות של הגברת היו כבר חלודים, היא
היתה אמנם עשירה אך הבניין בו גרה היה ישן וזו לא היתה אשמתה.
מפעם לפעם סטאס עשה מנוחה קצרה של דקה כדי לנשום ומיד המשיך
במרץ.
באחת המנוחות הקצרות שלו, רחרח את עצמו בבית השחי, ריח צחנה
עלה משם. אוף, אני מסריח! אמר לעצמו בעצב ונזכר איך כשהוא נפגש
לעיתים בחומוסיה האהובה עליו עם חבריו האינסטלטורים, באמת נודף
מהם ריח לא נעים לרוב.
סטאס התיישב בעצבות על דופן האמבטיה. חם לי, חשב, חם לי ואני
מסריח והדבר שהכי הייתי רוצה לעשות עכשיו זה מקלחת.
הוא תפס את ראשו בשתי ידיו והרגיש שככה הוא לא יכול להמשיך ואז
הרים את עיניו, מעליו עמד הדוש וחייך אליו. סטאס דמיין מים
צוננים זורמים עליו ועוטפים את גופו הגדול. הוא הביט על
הקרמיקה המצוחצחת, על מוצרי הטיפוח השונים שעמדו בשלווה על
המדפים.
אני חייב להתקלח! דחף אפף אותו. הוא העביר יד בשערו והביט
עליה, ידו נעשתה לחה מהמגע בשיער המזיע.
סטאס הביט ימינה ושמאלה, מה כבר יכול לקרות אם אקח מקלחת קצרה?
חשב. אף אחד לא ידע על כך לעולם, החליט. הוא נעל את הדלת
ובתנועות מהירות כשל גנב פשט את בגדיו המיוזעים.
מגע המים היה נהדר, בתחילה היסס אם להשתמש גם בסבון, הדחף
להתרענן ולהתנקות היה חזק ממנו. הסבון הנוזלי של הגברת היה
נהדר, סטאס מעולם לא חש את מגעו של כזה סבון. הוא הסתכל על
הבקבוק, היה כתוב עליו באותיות לועזיות שסטאס לא הבין והוא
החליק על גופו העייף כמו קטיפה.  
כל התהליך ארך לא יותר משלש דקות. סטאס יצא מהאמבטיה אל
השטיחון רענן ומרוצה, טיפות המים נטפו מגופו. לפני שהספיק
לחשוב על מגבת כבר התייבש והתחיל שוב לחוש בחום המעיק, אך
עדיין, הוא הרגיש טוב ממקודם, הרבה יותר טוב.
בחופזה לבש את בגדיו בחזרה והמשיך בעבודתו כאילו כלום לא קרה.
כשחזר הביתה בשעות הערב המאוחרות מיהר להיכנס למקלחת. מגע
הסבון המוצק המוכר היה כמגע נייר זכוכית לגופו, הוא דחה אותו
מעליו בשאט נפש והסתבן עם השמפו של אשתו.
כשהתיישב לשולחן שאלה אותו אשתו, בעודה מגישה לו ביצה מקושקשת
משלש ביצים עם חתיכות נקניק, איך היה בעבודה? שום דבר מיוחד,
כרגיל, ענה לה אך מוחו עדיין התענג על המקלחת המרעננת והסבון
המפנק באמצע היום.
למחרת, סיים את העבודה הראשונה של היום במהירות ונחפז
לסופר-פארם. היתה זו לו הפעם הראשונה בה ביקר במקום מסוג זה,
אשתו היתה זו שעושה את הקניות הללו, מעולם לא התעניין במוצרים
שהביאה הביתה ולא שאל שאלות, אבל עכשיו רק דבר אחד ריצד במוחו
- הסבון של הגברת מאמש. הדלתות האוטומטיות קיבלו את פניו בברכה
מלאת קרירות מזגנית מענגת, סטאס החל משוטט בין השורות הארוכות
המלאות מוצרים ממוצרים שונים. ראשו הסתחרר אך הוא היה נחוש
בדעתו למצוא את הסבון המיוחל. רבע שעה תמימה לקח לו רק למצוא
את מדף הסבונים, עובדת צעירה ונאה ניסתה לעזור לו למצוא את
מבוקשו אך הוא ביטל אותה בהינף יד, הוא לא אהב לדבר עם אנשים
אם לא היה צורך מיוחד בכך וחוץ מזה הוא נהנה לשוטט לו ככה
בעולם החדש של התמרוקים אליו נחשף.
סטאס נעצר מול מדף הסבונים והחל תר בעיניו אחר הסבון שרצה,
בדיוק כמו זה של הגברת מאתמול, הוא לא הסכים להסתפק בשום דבר
אחר. לבסוף מצא את מבוקשו - אך גם מהסוג הזה היו כמה סוגים
שונים שסטאס לא הבין את ההבדל בינהם. לבסוף בחר לפי הצבע את
הבקבוק שהיה נראה לו הכי דומה לבקבוק מאתמול. הוא סובב אותו
לכל הכיוונים בנסיון למצוא כמה יעלה לו התענוג הבלתי צפוי הזה,
הוא לא אהב את מה שמצא - 25 שקלים. סטאס חכך בדעתו, העונג
הקטיפתי שבמוצר המופלא הזה עמד מול 7 נפשות שיש לו להאכיל -
אשתו, חמשת ילדיו הקטנים והוא, שגם ככה אוכל בשביל 3 אנשים
לפחות. ככפוי שד הלך לקופה עם הבקבוק בידו ושילם.
את השקית זרק בפח שבכניסה ואת הבקבוק טמן בכיס האוברול שלו,
הוא נבלע שם כלא היה.
מלא עונג והתרגשות סטאס המשיך ביום עבודתו, בעודו נוהג ליעדו
הבא, פינטז על המקלחת הקרובה המיוחלת. צריך היה רק לחכות לשעת
כושר, בכל יום יש לפחות לקוח או שניים שמשאירים אותו לבד, היה
לו שם טוב ולקוחות קבועים שסמכו עליו. בקשר למוסריות שבעניין,
סטאס התנחם בכך שאמנם מים הוא אולי מבזבז להם, אמנם לפרטיות
הוא אולי חודר להם - אבל סבון יקר יש לו משל עצמו.
ואכן, ההזדמנות לא איחרה לבוא, בשעה 11 הגיע לביתו של אדון
שנתן לו כמה הוראות ומיהר ללכת. חדר האמבטיה היה הרבה פחות
מטופח מזה של הגברת, אבל זה היה מספיק טוב בשבילו, במיוחד שידע
שהסבון מחכה לו בבטחה ובהיחבא בבגד העבודה שלו.
סטאס שם לעצמו מטרה, לסיים את העבודה לפני שירשה לעצמו לעשות
את המעשה האסור, מים גנובים ימתקו, תרתי משמע.
למזלו העבודה אצל האדון לא היתה מסובכת והוא סיים אותה
במהירות. אז הגיע הרגע, הוא שלף את הסבון שלו והניח אותו ביראת
כבוד על דופן האמבט. כגנב בלתי מנוסה הציץ בחופזה ימינה ושמאלה
- ופשט את בגדיו. הפעם נתן לעצמו חמש דקות שלמות לתענוג, על
הסבון קצת התקמץ, הוא הרי מקציף כל כך נהדר ובכל זאת, 25 שקלים
לא באים בקלות.
כשסיים הרגיש רענן כפי שלא חש מעולם ומגע של מגבת חסר לו. הוא
התנער קלות וחזר לבגדיו.
למחרת כבר שכלל את השיטה, הוא פשפש בבוידם ושלף תיק צד קטן, בו
בנה לו ערכת רחצה - מגבת קטנה שתספיק בדיוק לנגב כראוי את גופו
החסון, תחתונים להחלפה, דאודורנט (האמת, הוא לא השתמש בו שנים
והוא אפילו כבר קצת התייבש, אבל הגילוי החדש של תחושת הניקיון
והרעננות לקח אותו למחוזות היגיינה חדשים) וכמובן, הסבון הקדוש
שלו.
"מה זה התיק הזה פתאום?" שאלה אותו אישתו מתוך קורי השינה בהם
ניסתה להיאבק, בכל זאת, צריך להכין את הילדים לביה"ס ולגן.
"שום דבר", מלמל סטאס בניסיון להמציא משהו. "כלים של עבודה"
אמר לבסוף. "יאללה, יום טוב" ענתה אשתו שכבר היתה ישובה על
המיטה מגששת בעיוורון אחר נעלי הבית הכחולות-קטיפה שלה.  
כך חלפו להם הימים, סטאס מצא עצמו נלחם ביתר הצלחה בשגרה
המייגעת כשחשב על המקלחת המצפה לו במהלך היום. עם הזמן הפכה
המקלחת היומית לשתי מקלחות, לפעמים אפילו שלוש. בכל שעת כושר
שנזדמנה לו היה מזנק כדוב על המקלחת של לקוחותיו.
כשיסורי המצפון החלו מציקים לו, אחרי הכל הוא היה בנאדם ישר,
מצא שיטה לעקוף גם אותם - מכל לקוח אצלו הגניב מקלחת, היה גובה
חמישה שקלים פחות על עבודתו, על הסכום חשב רבות וניסה לחשב
חישובים, מה שלא עזר לו הרבה. לבסוף פשוט החליט שחמישה שקלים
הם די והותר, סכום נאה לכסות על מחיר המים ואפילו על עגמת
הנפש.
יום אחד קם כרגיל לעבודתו, שמח וטוב לב, כרגיל, ארז את תיקו
הקטן ויצא לעבודתו. השעות נקפו והלקוחות התעקשו להישאר בבתיהם
ולפקח מקרוב על עבודתו. היה לו חם, הוא הזיע והיה לו רע. הוא
יחל למקלחת נפלאה ומרעננת, אבל לקוחותיו לא ויתרו, הם המשיכו
להיצמד אליו כמו עלוקות.
השעה כבר היתה חמש בערב כשסטאס הגיע לדירת סטודנטים עם הצפה.
צעירה מחומצנת ויפה פתחה לו את הדלת "מזל שהגעת" נשפה עליו
בשמחה, "תראה מה הולך פה". סטאס המיואש התחיל בעבודתו בעוד
הצעירה יושבת בסלון, מחסלת סיגריות בשיטתיות ומפטפטת עם
חברותיה בטלפון. "כמה זה יצא לנו?" הפתיעה אותו, שעונה על
המשקוף בנון-שלנטיות. "מה?" סטאס, שהיה שקוע עד צווארו בשערות
סוררות שסתמו את האמבטיה של הצעירים, לא הבין. "כמה כסף, מה
התשלום!?" ניסתה להסביר בדרכים שונות. "תראי, זה עבודה לא קלה,
כל הצנרת פה סתומה. הייתי אומר אולי 200 שקל" ענה סטאס בעגה
האופיינית לאינסטלטורים. "או-אה" נשפה עליו שוב, "טוב, אני
יורדת לכספומט, אתה לא מסיים בקרוב, נכון?" אמרה והלכה.
סטאס המיוזע התנפל על המקלחת בחוסר זהירות, הוא אפילו לא טרח
לוודא מתי תחזור, אפילו לא שם לב שבעצם ציינה שהיא רק יורדת
לכספומט. כשחזרה הופתעה למצוא את דלת חדר האמבטיה סגורה. "מה
קורה?" שאלה תוך כדי שהיא פותחת את הדלת בסערה. סטאס כמעט
החליק ושבר את גולגולתו כשהוריד את כפות ידיו במהירות של 200
קמ"ש להגן על אזור חלציו מפני עיניה של הבחורה. הוא חשב על
הגרוע מכל, כבר ראה בעיני רוחו את השוטרים המגיעים לעצור אותו
והוא עוד ערום! היא, מאידך ובאופן מפתיע - לא הופתעה כלל.
"וואלה, אני מניחה שבאמת היה לך נורא חם אחרי כל העבודה הקשה
הזו" אמרה בטבעיות. "אתה יודע, גם לי נורא חם, בגלל הסתימה לא
התקלחתי מאתמול" שיתפה אותו. סטאס ההמום לא ידע מה לעשות עם
עצמו, אם היא כל כך מבינה אז לפחות שתצא ותתן לי להתלבש! נאנק
מוחו. אך לה היו כוונות אחרות, "מה דעתך שאצטרף?" אמרה בקול
הכי מפתה שהצליחה לארגן. סטאס כמעט התעלף, אבל נאלץ להישאר
בהכרה נוכח גופה החטוב ההולך ומתערטל לנגד עיניו. היא פשטה את
בגדיה באיטיות סקסית, סטאס נותר חסר אונים לא מצליח להחליט אם
לכסות את עיניו או את מבושיו, קילוחי המים ממשיכים לזרום במורד
גופו הגדול.  
בינתיים עד שהחליט, היא כבר היתה לצדו, מדיפה ריח קל של זיעה
נשית מעורבת בריח קלוש של דיאודורנט מאתמול. "לסבן לך את הגב?
שאלה בעודה מוריקה בנדיבות מתוך בקבוק הסבון שלו אל כף ידה.
הוא עצם את עיניו, הוא דמיין את ידיה הרכות מעסות את גבו הרחב,
את גופה הבתולי, אולי יותר נכון להגיד, הצעיר, נצמד אל גופו
בערגה. בעוד ידיה מתקרבות אליו לאחוז בו והוא שקוע בדמיון
המתוק, צף ועלה באפו ריח תבשיל אהוב ומוכר, ריח של נקניק
בביצה, בתוך צלחת אותה אוחזת ידה הגרומה של חיה אישתו, בעודו
מושיט את ידיו וממצמץ בלשונו החשה את טעמו של הבית, שמע את
קולה האהוב שואל אותו: "איך, מאמי, היה טעים?"  "חיה..." מלמל.
"מה???" קולה של הצעירה הקפיץ אותו. סטאס פקח את עיניו ובידיו
מצא, במקום צלחת - שדיים זקורים.
הוא קפץ כנשוך נחש, "מה את עושה??" זעק, "אני אדם נשוי!!"
סטאס זינק ולפת את המגבת שלו, מכסה את המעט שניתן במגבת הזעירה
ברח מהחדר הארור. בסלון גילה שהוא בעצם ערום ותיקו נמצא עם
הנימפה בחדר המסוכן. היא יצאה עטופה במגבת, מדיפה כולה מריחו
של הסבון שלו, שהפך לריח החטא. היא הושיטה לו את תיקו והוא ברח
משם כל עוד נפשו בו, מכוסה במגבת בלבד. "מה בקשר לתשלום?"
צעקתה הדהדה בחדר המדרגות, אך הוא כבר היה למטה. הוא התלבש
בחדר הזבל שמתחת לבניין, ריחו של הסבון התערבב עם ריח הצחנה של
האשפה ונעלם כליל, את הבקבוק הותיר מיותם בחדר האמבטיה שלה, אך
לא היה לו איכפת, הוא לא חפץ בו יותר.
בסערה נכנס לטנדר, התניע ודהר אל האישה שאהב. הוא נכנס אל
הסופר, לא שם ליבו לרוח המזגנית הקרירה שקידמה את פניו, הוא
שעט לעבר קופה 8 שם ישבה חיה אישתו והקלידה מחירים בהקלדה
עיוורת. סטאס קרב אליה, נרגש כולו ולפת את זרועותיה הנדיבות
בחיבוק רחב. "אה, מה אתה עושה פה?" שאלה אותו בחיוך, "יש לך
כרטיס מועדון?" שאלה עם עין מודגשת כהרגלה ומיד אחר כך צחקה
צחוק נדיב מהבדיחה של עצמה. "מה יש אסור לי לבקר את אישתי
בעבודה?" ענה לה במשפט לא אופייני והרגיש נבוך מעצמו. חיה
התעשתה לפניו: "אם סיימת כבר לעבוד לך הביתה, עשיתי מעקודה
משהו משהו, תחמם לך, זה במקרר".
כך הכל בא על מקומו בשלום.
למחרת בבוקר קם סטאס מוקדם כהרגלו, ארז את עצמו, בלי תיק, נישק
את חמשת הראשים הרכים של ילדיו הישנים עדיין ושם פעמיו למתנ"ס
השכונתי, שם נרשם לקורס מצילים.