עיניי- עינייך; שפתיי- שפתייך; ידיי- ידייך; מחשבותיי-
מחשבותייך.
והנה, אצעד אל תוך המעגל המושלם שלך. אם תרשי לי, אתרפק על
דמותך המפוסלת בראשי, איאחז בחיוכך שלפניי מונח.
אם תרשי לי, אהיה לחלק ממך אחת ולתמיד, ולא אניח ולא ארפה ולא
אעזבך. הרשי לי, אם כך, הרשי לי למצוא עצמי בראשך המוטרד,
בהווייתך השלמה, בהילתך, בנגה עינייך.
אף מראה בה הבטתי לא סיפקה לי תיאור כה מדויק, כה מעודד
להפליא, של עצמי. ועצמך. במקום כלשהו בדרך התפצלו השבילים...
את פנית לשמאל ואני לימין, אך לא מכבר חזרו והיו לדרך אחת רחבה
ומוארת. כך מצאנו עצמנו עומדות זו מול זו, כבמראה, מושיטות יד
אל הזכוכית, והפלא ופלא, זו מושיטה ידה בחזרה באדיבות.
קחי את ידי, נערה מפרפרת, אחזי בה ואל תרפי.
השתקפות קסומה שלי, את ואני נהיה לאחת. את ואני, והאצטרובלים
והיתדות והמסמרים החלודים וכוסות הקפה...
כשחליתי וכנפיי דיממו, והעולם נרתע מלהצילני, נרתע מגעת בי שמא
יורעל דמו, טיפלת בי את בידיים חשופות ובפצעים פתוחים. לכשתחלי
את, אסעד אותך במסירות ובשמחה.
אני מביטה בך דרך הזכוכית, ואלומת אור סוררת נחה בחיקך, ואת
מלטפת אותה באהבה... ובטוחני כי אלומת אור מחויכת זו חשה כה
בטוחה בחיקך, ותהיי לה למקלט.
הרשי לי להיתלות בך כילדה חסרת עדן, כנשמה ללא מנוח.
את כה שלמה,  כה מלאה, כה קיימת ומוכנה... ואני התשליל שלך.
לפיכך מקומנו זו לצד זו.
הדרכים התפצלו, כעת היו לאחת. את ואני אבדנו, כעת נמצאנו.
מצאתיך בתוכי, ובך נחמה מצאתי.