מתוך מכתב לנ. פברואר 2003


יום שישי התחיל נהדר,  בשעה שש וחצי בבוקר זינק לעברי גמד מס.
1 תוך שהוא משמיע קריאות קרב נלהבות בקשר למספיק לישון, קום,
שוקו, וקום עכשיו. בעוד אני מנסה להינות מפיסת שמיכה אחרונה
לפני הכניעה הסופית נשמע קולה הצייצני של מס. 2 (היא רק בת
שלוש וחצי המתוקה) בעניין קח אותי על היידים, שוקו ו"שרק"
עכשיו.
הכניעה היתה סופית ומהירה, הגמדים זכו בשוקו ובסרט לפני
הוויכוחים של מה לובשים היום שלפני הוויכוחים של לא רוצים ללכת
לגן.

היום זה יום האוהבים, שיננתי לעצמי, היום לא ארשה וויכוחי
בוקר, צריך לארגן אותם במהירות המירבית, כדי שזוגתי (שבינתיים
השתלטה על כל המיטה וגם כבשה לי את הכרית) ואני נוכל לצאת
לאיזו ארוחת בוקר רומנטית  - בסוף היו ויכוחים, ועוד איך היו!

לבד מול המראה באמבטיה (מזל שאף אחד לא רואה איזה פרצופים אני
עושה) השקעתי בשיפוצו של הזקן הצרפתי, מסביב גילוח אורגינל,
מקלחת ויאללה לגן .
נראה לי שגמד מס. 1 התפדח קצת כשלא ויתרתי לו על חיבוק ונשיקה
בכניסה לגן, אבל אין מה לעשות, זה מה יש שכיש לך אבא שאוהב
להתנשק...

כשחזרתי הביתה זוגתי הראתה סימני חיים קלושים מתחת לפוך. מתוק
שלי, היא אמרה, תראה אם אתה יכול לעשות משהוא עם אייל או עם
ניצן, יש לי ימבה של עבודה ואני צריכה שקט בבית וכשאתה יורד,
אל תשכח לזרוק את הפח. זבל.  (האמת שהיא אמרה את פח הזבל, אבל
ככה זה נשמע לי באותו הרגע).
מה כבר יכולתי לעשות, לקחתי את הפח וירדתי. בחניה ליטפתי
בעדינות את זרועות הניקל המבריקים של ההארלי דייוידסון ... סתם
... אין לי אופנוע ואפילו לא רשיון, רק רציתי לראות אם לא
נרדמת כבר.
טוב, אז ניכנסתי למכונית - אמנם ספורטיבית אבל בכל זאת ארבעה
גלגלים, הגה, את יודעת.
שלפתי את kiss me , kiss me , kiss me     של ה- CURE - מתאים
לחג האהבה לא? טוב, כאן אני חייב לעשות הפסקה קצרה ולהסביר
שבעניין המוסיקה אני תקוע איפשהו באמצע שנות השמונים, מין חוסר
בגרות כזאת, זהו הסברתי.

אם אין ארוחה רומנטית לפחות שתהיה הפתעה רומנטית, טסתי לקנות
את הבושם החדש של ז'אן פול גוטייה עטוף בנייר אדום עם סרט, משם
לחנות פרחים - ורדים זה נהדר (אדומים) ואיך אפשר בלי שוקולד.
את עצמי פינקתי בדיסק של איזו להקה עתיקה שבטח את לא מכירה -
אי שם כשהיית בגן חובה או משהו כזה.
עמוס בכל זה (בדרך גם לקחתי את הדואר מהתיבה) נכנסתי הביתה,
בדיוק כדי לשמוע מאשתי כמה היא מצטערת ששכחה שהיום זה בכלל יום
האוהבים ולא היה לה זמן לכלום ושיש לה ים של עבודה,  כן, היא
אמרה תודה וגם שאם לא איכפת לי לקחת את הילדים מהגן ישר להוריי
לארוחת צהריים, כי היא צריכה שקט ואנחנו גם לא חייבים למהר
לחזור.

חזרנו הביתה בערך בתשע בלילה, אמבטיה, סיפור ולמיטות.

אני חושב ששעתיים בערך היה הזמן בו פרקתי את האגרסיות במשחק
הפולשים מהחלל מול המחשב  - אמרתי שאני תקוע איפה שהוא באמצע
שנות השמונים ?? בכל  מקרה, אנ'לא בטוח אבל אני חושב ששברתי
שיא.
זהו, נגמר היום. נכנסנו למיטה, אז כן, היו לי ציפיות! אבל
זוגתי שתחיה, עוד הספיקה לסנן שאם לא איכפת לי להסתדר לבד כי
היא גמורה מעייפות ושלא ארעיד את המיטה יותר מדי כי הגב שלה
הרוס מישיבה.
טוב, אין לי מה להוסיף בעניין פרט להארה אחת קטנה, ממש ממש
לפני השינה נזכרתי באיזה משפט שאומרים בחופה לפני ששוברים את
הכוס - זה מתחיל במילים: אם תשכח ימיני ... או משהו כזה.