אם העיניים שלי היו סכינים
כבר היית מתה מזמן
מלאה חורים וחתכים
כל כולך (זאת אומרת, מה שרואים מכאן...)
דמך על הרצפה
היה חושף את עמקי נשמתי
החיים שלך, טיפה אחר טיפה
נשאבים להם בהילוך איטי

ואני הייתי מתקרב למקום האירוע
ואל מול עיניי הקהל הנדהמות
מלקק את גופך הפגוע
שותה את הטיפות
שנהיה לגוף אחד
אני ואת, את ואני
שיזרום דמך בורידיי לעד
כשיקוי רעל קטלני

ואז, היית קמה
ובידייך המתות
רוצחת אותי בחזרה
שוחטת את כל האמיתות
מפגעת חלומות
שום דבר כאן כבר לא אמיתי
קוברת את כל התקוות
וכפרח מניחה אותי

לו עיניי היו סכינים
אם רק היה לך דם
לו הייתי אנושי
לו היית את אדם
לו יכולת לגעת בי
לו ידעת לכאוב
לו יכולתי להבין
לו ידעת גם לאהוב