לפעמים אנחנו כמו עננים
המחשבות שלנו מתקדמות
ואנחנו מתקדמים למקום אחר
אבל כמו עננים אמיתיים,
אנחנו גם משנים צורות לפעמים
ואנחנו חוזרים למקומות שהיינו בהם מקודם.

ולמה, אתם שואלים?
כי יש למה שאנחנו אוהבים נטייה לחזור אלינו
כמו בומרנג.
ואנחנו לא שולטים בכיוון שאליו אנחנו מרחפים.
ומתגעגעים.

הייתי רוצה לדעת קדרות,
כי אני רוצה ליצור את הכד שלך עכשיו,
הייתי שומר אותו במקום קר ונעים
ושומר עליו טוב, טוב.

פעם עוד אולי היו לי ספקות,
אבל כמו תמיד, אני מגלה דברים עם הזמן.

חלמתי עלייך בלילה,
חלמתי שאני שוב אותו ילד,
שמתנהג אלייך כמו אויר לנשימה,
ושאני כמו מטלית שכל הזמן דואגת שתמשיכי לזהור ולנצנץ.

ואני מצטער.
מצטער שבתור מטלית, הייתה לי את התקופה המלוכלכת
שלא נצצת בה, ולא דאגתי שתזהרי.
ולמרות זאת, זהרת.

אנחנו כולנו בתוך קוביה,
מתבונים אחד על השני מכל מיני זוויות.
מסתכלים, מעריכים, אוהבים.
אבל את אף פעם לא רצית לראות איתי את קיוב.