הוא אומר שאני פתוחה מדי, שזו הבעיה שלי, פתיחות יתר.
מה לעשות, אני אוהבת לדבר, אני אוהבת שאחרים מדברים.
וכאילו שהוא לא מדבר, לא מספר לחברים שלו את הכיבושים שלו עלי,
כן, בטח...

לא הסתדרנו עוד מההתחלה. היינו רבים כמעט על הכל, אבל איך שהוא
האהבה השתיקה את זה. בחודש הראשון שחגגנו כזוג רשמי פרחה לה
האהבה והביאה במקומה את התשוקה. ואז, אז גם היא הלכה...
אז ככה חיינו שנתיים. אני והוא גרים באותו מקום, אבל בקושי
רואים אחד את השניה. הוא בד"כ בא בלילה, ומדליק את האור בסלון,
ככה אני מתעוררת. ואז הוא נועל את הדלת ונכנס לחדר השינה.
וככה, כל ערב, "אוהבים" קצת והולכים לישון. לפעמים אפילו קצת
בבוקר, כשהייתי קמה לעבודה לפניו...
אחלה נישואים.
לפחות אנחנו לא כמו כל הסטטיסטיקות, אלו שאומרים עליהם שלא
ביחד בכלל אחרי החתונה...
באיזשהו שלב כבר איבדתי עניין. גם כשאהבנו לא אהבנו באמת.

עכשיו התגרשנו, ותאמינו או לא, אנחנו מדברים...
אפילו יש לי חבר, אבל לפעמים אני חייבת לחזור ולהיות איתו קצת,
אתם מבינים, התרגלתי...
אז עכשיו אני באה אליו, מדברים איזה 3 שעות ככה, מנסים לאהוב
כמה פעמים, ואז אני חוזרת לחבר שלי, לחיים החדשים שלי,
לאהבה....
כן, מה לעשות, התרגלתי אליו, התרגלתי לשגרה...