|
ראיתי אותך יושבת בצד,
ומבט נעוץ בחלל
על פנייך היתה רשומה טרדה
מן תסכול או התגרות בגורל.
את זעקת השבר
אולי הייתי היחיד ששמע,
ואת צעקת הקרב הנואש
הייתי זה שגמע
את מרחב תחושותייך
בשמי הליל.
ואלו שהיו מסביב
שרקו כהמיית יונים
עפו לידך אך לא נגעו.
ואני??? |
|
|
מאוד עצוב לי
שאביה האיום כבר
לא מכיר אותי,
אני יושב וניזכר
בתקופה היפה
שהייתה לנו,
זה היה הרבה
לפניי רצח
רבין!
מי חשב אז שמשהו
כזה יכול
לקרות!
ואני אפילו זוכר
איזו ג'ינג'ית
שסובבה לו את
הראש!
מצחיק איך נשים
מפרקות חברויות
של שנים!
יגאל עמיר, בטוח
מתמיד בנוסטלגיה
המשותפת לו
ולאביה הלא כל
כך איום כמו
שהוא חושב שהוא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.