עוד שנה עוברת, מסתיימת עוד תקופה,
ואתה מוצא את עצמך מזריק את "התרופה".
מנסה להמריא, והבכי הוא כבר צחוק,
ולמצוא את עצמך מספיק רחוק.

עוד שניה חולפת, ואתה כבר לא איתה,
והדמעות מוצאות אותך שוכב על המיטה.
מצטער שנגמר, חושב על העבר,
וכולם יגידו שזה שומדבר.

וזה לא עובר,זה לא נגמר,
אתה שוב חושב עליכם
ושוב בה נזכר.
מנסה כבר לא לחשוב...

וזה לא מפסיק, זה לא מובן,
אתה מאבד לרגע
את תחושת הזמן
שיהיה לך קצת טוב... לבד.

עוד בקבוק של בירה ועוד בן אדם עצוב,
ועם העלים הירוקים רואים מה שחשוב.
רק לשמוח לאט, עדיף למות כמעט,
רצו ממך הרבה, קיבלו מעט.

המדינה שורפת, את כל המדים,
והרוסיה כבר לובשת את הבגדים.
ואתה לא יכול, מת לישון עמוק,
ולמצוא את עצמך מספיק רחוק.

וזה לא עובר,זה לא נגמר,
אתה שוב חושב עליכם
ושוב בה נזכר.
מנסה כבר לא לחשוב...

וזה לא מפסיק, זה לא מובן,
אתה מאבד לרגע
את תחושת הזמן
שיהיה לך קצת טוב... לבד.