"לא!!!!!!!!!!!!!!"

עדי ורכוביץ', הידוע בכינויו "העורך", התיישב במיטתו שטוף
זיעה. הוא הדליק את האור, והתבונן בסביבותיו. הקיר, לבן
לחלוטין, חלק. השמיכה עם פסים. "פסים זה בסדר," הוא חשב לעצמו.
הוא נזכר בצעקה שצעק כשהתעורר מהסיוט, ונזף בעצמו על אוסף
סימני הקריאה. "לפחות," הוא חשב, "אלה לא היו נקודות." עבר בו
רעד כשהמילה "נקודות" עברה במוחו.

פעם היה על הקיר שלו פוסטר של דוגמנית בבגד ים. זה היה לפני
שהסיוטים החלו, לפני שהוא שם לב שזה היה בגד ים עם נקודות.
"לא," הוא תיקן את עצמו, "זאת היתה סינדי, והיא ירדה בגלל
נקודת החן."

כבר למעלה מחצי שנה שעדי סבל מסיוטים. הלילה בחלומו, שבע
פרות.... עלו מתוך היאור..... (במבט לאחור, זה נראה לו יותר
כמו הירקון......) ועל כל אחת מהן..... אלפי נקודות.....

"אסור לי לחשוב על זה," אמר עדי לעצמו. הוא חשב להרגע עם ספר
טוב, אבל במחווה של מזוכיסטיות החליט להדליק את המחשב ולעבור
על מספר יצירות. "אולי הפעם אמצא קרן אור, יצירה שתהיה שווה את
כל הסבל," שיקר לעצמו.

הוא התבונן בחור השחור שסימן את מקום מקש הנקודה החסר, שסיים
את חייו במיקרוגל. מאוחר יותר הוא הצטער על מה שעשה. את מקש
הנקודה באנגלית הוא רק שייף עד שלא ראו אותה. הוא הוריד גם את
הנקודה מלוח הספרות ומסימן הקריאה.

הסיפור הראשון לא נראה מבטיח. שגיאות כתיב ונקודות מיותרות
מילאו את המסך. הסיפור השני לא היה טוב יותר. עדי נכנע להכרה
ששום דבר לא יעזור. הוא החליט שאולי אם ידפיס את הסיפור,
הנקודות יהיו יותר קטנות ופחות מפחידות, ואולי הטרטור החרישי
של המדפסת ירגיע אותו.

הוא התיישב על השטיח עם הדף ביד. אחרי שני משפטים הוא הבין
שהוא לא יצליח להתגבר על הסיפור וכל שגיאותיו. העייפות והסלידה
מרצפי הנקודות גרמו לעיניו להזדגג. הוא הביט באותיות המטושטשות
ביאוש.

לפתע שם לב למשהו. הוא לקח עיפרון והחל לחבר את הנקודות. יצא
שפן. הוא ידע שזה היה יוצא ארנב לו הסופר היה יודע עברית. מלא
התלהבות הוא הדפיס את הסיפור הבא, וחיבר גם בו את הנקודות.
לאכזבתו לא יצאה צורה בעלת משמעות. הוא התבונן בתוצאה ופתאום
הבין שסימן קוים מיותרים. אחרי מספר מחיקות הנקודות אמרו
"לזיון טוב התקשר 099-969878". "זיון טוב באמת לא יזיק," חשב
עדי, "אבל זה לא הזמן כשלפני תגלית מדהימה כזאת."

הוא הדפיס עוד מספר סיפורים. לאחר חצי שעה של עבודה, עם מרץ
שעדי לא זכר כמוהו, השטיח התמלא בתמונות וכתובות. הסיפור
האחרון בידיו היה ארוך במיוחד, אבל הוא כבר היה מיומן, והדף
הראשון אמר במהרה: "לעולם בלי נקודות." השני אמר: "עבור לדף
הבא." הדף הבא היה מלא בנקודות, ועדי נבהל לרגע, לא בגלל
הנקודופוביה שלקה בה, אלא בגלל האפשרויות הרבות. הוא חשש שלא
יצליח לחבר אותן בסדר הנכון, שלא יצליח לזכות בפרס הגדול. אך
אחרי מספר שניות בודדות הוא גילה את הצורה הרצויה, וחיבר את
הנקודות של הספירלה. כשהגיע לסופה היא החלה להסתובב.

שותפו לדירה מצא את עדי למחרת שוכב על השטיח בין אוסף דפים
שעליהם צויירו קוי עיפרון חסרי משמעות. הוא ניסה להעיר אותו,
אך ללא הצלחה. בבית החולים קבעו שהוא בתרדמת. חברים שבאו
לראותו אמרו שמעולם הוא לא נראה רגוע כל כך, ושמין שלווה
מאושרת קרנה ממנו. ויש האומרים שמי שבא אל מיטתו יצא משם
כשבמוחו רעיון לסיפור, וכשהסיפור הזה נכתב, לא היה בו אפילו
רצף אחד של נקודות.