"הי מתוקה זה אני" לחשתי לטלפון הנייד, "הי" ענתה איריס מהצד
השני. "אני מקווה שאתה לוקח היום את גלי לבאלט בחמש."  "כן,
אני באוטו בדרך הביתה." עניתי. "נהדר." אמרה. "אני מדבר בלי
דיבורית, אז ביי בינתיים." השבתי בקצרה. "ביי."

יום שלישי זה היום בו אני לוקח תמיד את גלי לבאלט, מסיים את
העבודה מוקדם מהרגיל וטס הביתה כדי להגיע בזמן.
גלי כבר הייתה מוכנה, בגד גוף - חצאית סגול וזערורי, ונעלי
באלט קטנטנות כיאה לילדה בת ארבע. העמסתי אותה על זרועותיי
וירדנו לאוטו. בדרך עוד הספקתי לשאול אותה איך היה בגן ולמה יש
לה שריטה על הברך. גלי ענתה בסגנון זאטוטי משהו, נרגשת להראות
את הקשת החדשה שלה.

הסטודיו של שירלי הוא אחד המקומות בו היחס בין גברים לנשים
עומד על אחד למאה, או משהו כזה. אמהות ובנות מכל הגילים וביום
שלישי גם אבא אחד.
ירדנו במורד המדרגות המובילות לאולם, "איזה אבא" אני שומע
מאחורי שתי נשים מתלחשות ביניהן, "לא מפספס אף שיעור." אומרת
אחת. "הלוואי עלי בעל כזה" עונה השניה, "אני חושבת שבעלי בכלל
לא יודע לאילו חוגים רשומים הילדים." היא מוסיפה. אני עושה את
עצמי כלא שומע ונכנס עם גלי לאולם.

גלי מתקשה להיפרד, אבל נשיקה וחיבוק והבטחה לביצת קינדר בסוף
השיעור מרככים אותה מעט. "הנה רוני מהגן שלך." אני אומר, "לכי
להראות  לה את הקשת החדשה שלך." גלי מתרחקת ממני ברוב חשיבות
וניגשת לרוני ואח"כ לשירלי המדריכה. "ביי מתוקה , ניפגש אחרי
השיעור" אני אומר ומנפנף בידי לשלום.
ביציאה מהסטודיו אני עוד מספיק לשמוע "איזה בעל ..." אחד או
שניים, אבל אני כבר בחוץ, חוצה בזריזות את הרחוב וניכנס לאוטו,
תוך חצי דקה בערך אני כבר מדלג על המדרגות לקומה השניה, שתיים
שתיים ובסוף שלוש בבת אחת בחדווה של נער מתבגר.

איריס כבר היתה בבית. "יש לנו ארבעים דקות." היא אומרת.
"כן אני יודע." השבתי. "קפה?"  "לא תודה, אולי אחר כך." נעמדתי
מולה, יפה ומזמינה כתמיד. שולח את שפתי לעבר צווארה הארוך
ומלטף בעדינות את שערה השחור.
איריס החזירה במטר נשיקות קטנות על פני. "אני חיה עבור ארבעים
הדקות האלה." אמרה.  "הדלת נעולה?" שאלתי, "לא." היא
משיבה,"עוד קצת ריגוש לא יזיק."  "לא יזיק, לא יזיק." אני
ממלמל.
באתי אליה מאחור כבהמה. נצמד אל עכוזה המוצק והנערי, שמתאים
יותר לנערה מאשר לאמא בת שלושים ומשהו. כן, תמיד אמרתי שהיא
בעלת עכוז שאי אפשר לעמוד בפניו -  מאחוריו, ליתר דיוק.
לאחר שרוקנתי את אשכיי עד תום, נשכבנו על השטיח בסלון והדלקנו
סיגריה.
"אני חיה בשביל הרגעים האלו." אמרה, "אין ספק, אלו החיים
האמיתיים." עניתי בהנאה.
עוד נשיקה ועוד לטיפה וכבר היינו שנינו לבושים.

יצאנו מהדירה והלכנו ברגל עד לסטודיו של שירלי. איריס נכנסה
ראשונה, אני קצת אחריה. השיעור בדיוק הסתיים כששטף של חצאיות
באלט קטנטנות החל לזרום לעבר היציאה מהאולם. רוני ניגשה אל
איריס שאספה אותה בזרועותיה. "איך היה השיעור קטנה שלי?"  רוני
חייכה בביישנות. מנופפת בידה לעברי ולעבר גלי שכבר הייתה קצרת
רוח בעניין ביצת קינדר המובטחת.
"נתראה ביום שלישי." אמרתי . "יום שלישי, בלי בעיות." חזרה
אחרי איריס ועלתה עם רוני לכיוון היציאה.

סידרתי לגלי את התחתונים שביצבצו מתחת לבגד הגוף ועלינו למעלה.
בדרך על המדרגות, עוד הספקתי לשמוע "איזה בעל - הלוואי עלי"
אבל עשיתי עצמי כלא שומע דבר.

נראה לי שבשנה הבאה נרשום את גלי  גם לאנגלית ביום חמישי.