יעל ויק / הטבלה |
אני ואת מטבילות את עצמנו... אולי ככה נגיע לגן עדן סוף סוף.
נמרחות על חול שאינו זהוב כלל... עוצמות עיניים עייפות.
עוד גל, ועוד גבר,
סוחפים אותנו לדמיין דברים,
שאינם אלא דמיונות שוא.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|