עומדת ומחכה,
חיוך קטן, מתוח שפה
לאבירה החוזר מערפילי מלחמה.

מהם התלאות אשר עבר,
שם בכלאי עמורה ובשבי סדום?
שכן אין כל עצב או מכאוב
שבתכול עיניה לא תוכל למחות
בבואו הלום,
עת שובו מנבכי גיהנום.

תריסר שנים חלפו וחמש
וכל היקירים כבר שבו כולם.
שלווה מבחוץ ומבפנים - אש
עדיין עומדת היא שם
וידה אוחזת טבעת כלולתם.

מחכה ומביטה אל האופק,
נושאת המתנתה באון,
כמה זמן תחזיק ללא ליבו הרחב?
וכיצד זה יצחקו ילדיהם ללא רון?

דמעה זולגת, דמדומי ארד עת כניסת סתיו
ומהאופק לא שב.