הבן שלי, שמזה חודש אבדו עקבותיו, ניכנס לחדר וסיפר לנו,
שההורים של גאיה, הבחורה שהוא אצלה כל הזמן, הזמינו אותנו.
הרמתי מבט מהעיתון בו הייתי שקועה ונתקלתי במבט השואל של אבא
שלו, כשהוא חוזר ללא קול על השם ג-א-י-ה. לפני שהילד המשיך
בדבריו שאלתי אם יכול להיות במקרה, שאולי הוא טועה וששמה הוא
בעצם מאיה. בטון סבלני הוא הסביר בצורה די הגיונית, שהם ביחד
כבר חודש. הוא יודע את שמה. הוא גם הוסיף, למקרה שאנחנו לא
בעניינים, שגאיה זאת אלת האדמה. על פי המיתולוגיה, נו. אמא שלה
נסעה לטיול להודו, כשזה עוד היה משהו ונשארה שם שנה. היא בכלל
מאוד מיוחדת, האמא. היא לובשת בגדים אווריריים ויש לה עגיל
בנחיר. בדמיוני כבר ראיתי אותו רוטט, כשעינייה אובדות בחלל
למראה בגדיי הארציים. גיא סיפר שיש להם בבית נרות ומוזיקה
שעולה לו לפעמים על העצבים. ברשעות קצת התנחמתי. אז זאת לא רק
המוזיקה שלי. אמא, הוא פנה אלי, אולי תענדי את השרשרת הזאת,
שאבא קנה לך מהאינדיאנים, אבנים עושות לה את זה. קצת הופתעתי
מכך שהוא רוצה לרצות את האמא של הבחורה. שבכלל הוצעה פגישה.
הלכנו. הייתה לנו ברירה?!
גאיה פתחה את הדלת. ילדה חמודה. עיניים גדולות בורקות, שתלויות
בבן שלנו בהערצה. הוזמנו פנימה. בית עם אווירה. בין מזיגת הקפה
לפריסת העוגה האמא אמרה שהשמות של הילדים זה סימן! גם הובהר
לנו, שהיא לא נוגעת בבשר כבר שנים ושותה רק תה צמחים. לבעלה
היא מבשלת בשר כי "בלי הבשר שלו הוא לא יכול לחיות". גיא דווקא
ניסה כמה תבשילים שלה אבל גאיה סיפרה לה, שברגע שהם ברחוב הוא
רץ לקנות איזה המבורגר כי הוא כל הזמן רעב. העגיל הזעיר בנחיר
שלה היה שקוע בחריץ והכנף שלו, שהייתה זוויתית אכן רטטה. היו
לנחיר חיים משל עצמו. כשהאיש שלצידי ציין בחוסר רגישות, שאני
carnivorous מובהק, מעדיפה את הסטייק שלי נא, הנחיר רטט.
כשהשיחה נדדה לעיסוקינו, הבחנתי בתזוזה. באופן כללי היא מעדיפה
שאנשים יתחברו לצד הרוחני יותר באישיותם. גיא, שפיו עד אז היה
מלא בעוגה סיפר שהיא מעודדת את גאיה להימנע מהצבא. האיש לצידי
גילה סימניי מצוקה בבליעת העוגה. בעלה, מיהר להבהיר, שהם פשוט
מעודדים חשיבה עצמאית. הוא דווקא מאוד אוהב לשרת במילואים. הוא
גיחך וקרץ לגברים. הנחיר רטט. הילדים נעלמו בחדר של גאיה. האמא
שאלה אם אנחנו מעוניינים ואם יהיה לנו זמן להשתתף בסוף שבוע של
טנטרה. הסדנה תיערך בבית הארחה באזור חוף הכרמל, סמוך לים. רק
חמישה עשר זוגות. לא הייתי זקוקה לראות את פניו של זה שלצידי.
אני מכירה את ההבעה והיה לי ברור שהנחיר רטט בגלל הגבה המפוסלת
שלו,  שהתרוממה אל על. הוא לא צריך להוציא מילה. ראיתי כבר
גברים גדולים וחסונים מתפתלים אל מול הגבה. דווקא די התרשמתי.
הנחיר רטט אבל היא לא השפילה מבט. התערבתי לפני שהאווירה
הרוחנית תתנדף ואמרתי שאני מודה על ההזמנה אבל לצערי אנו עולים
לירושלים לפסטיבל. אולי בפעם אחרת. בננו הוזמן להשאר ואנחנו
דפקנו על דלתה של גאיה כדי להיפרד. הייתה שם מיטה גדולה עם
הינומת גזה צבעונית שנישפכה מגג המיטה. החלפתי איתם מספר מילים
והאיש מילמל בשאלה לצידי אם גאיה יודעת שגיא חולם להיות טייס.
הצטערתי שאני לא שולטת בטריק הזה עם הנחיר.