"אני הולכת לישון, רוצה
להצטרף?" ניסית לומר באגביותם
של הדואים, אלא שאת לא בז, ופצע
מדמם נפער בך מכנס אותך לבכי כש
כרית האצבע שלי סרקה את אופק הגבה הימנית שלך, משהו
לא נשר לא אלבטרוס לא שקית ניילון לא בלון ריק לא עלה
כותרת, מעיין דם ממלא נהרות וימים נוראים, נסדק
העור היפהפה הזה שלך, העשוי מזיכרון, נקבוביות
זיכרון מתלכדות זו בזו כיתומים אבודים, בשקט
ביקשת אם לא אכפת לי שאלך עכשיו הביתה, נסדק
העור שלך והתפורר והיית עוד יפה מתמיד, ואני
ידעתי שהקלות ממך והלאה,
והייתי שורק כל הדרך הביתה את אושרי על נסיונך הכושל |
