הרגשת פעם כלוא?! אם לא אנא הפסק לקרוא מיד (אלא אם כן מעניינת
אותך ההרגשה, להיות כלוא זה דבר נורא), אם כן נא המשך אולי
תזדהה אולי גם תזיל דמעה בסוף.
בכל אופן כלוא זה כשלוקחים לך את החופש ורומסים אותו ביחד עם
הגאווה שלך ולכן כשאמא אמרה לי בפעם הראשונה שאני מקורקעת
הפסקתי לחייך ודמעה נחתה על לחיי הימנית ואז על השמאלית ושטף
החל להיווצר על הרצפה עד שהיא הבינה  שאסור לכלוא אותי בכלוב
כמו ציפור ואמרה " אני מצטערת לא התכוונתי את יכולה לצאת מתי
שאת רוצה" מיד השטף הפסיק וחיוך החליף אותו, למטה כבר היתה
שלולית קטנה.
מבית הספר יכולתי לצאת מתי שרציתי ולצבא מי גייס אותי בכלל -
פרופיל 21 שלום ותודה.
כל פעם שהרגשתי שמישהו מנסה לקחת ממני את החופש שלי התחלתי
לבכות עד הרגע שלקח את דבריו חזרה, פעם אפילו הצפתי קומה שלמה
עד שהבינו שחופש זה לא דבר נרכש אלא דבר נדרש, לפחות בשבילי.
החבר הראשון שלי עזב אותי, הוא אמר שהוא מרגיש כלוא בגלל  כל
החופש שלי, הוא לא יכל עם העובדה שלא יכולתי להישאר רק איתו
במשך יותר מ-4 שעות ומחצית הדקה. הוא רצה דווקא לגור איתי ואתם
יודעים, גם להמשיך קצת יותר מרבע שעה, אבל אני לא יכולתי עד
שזה שיגע גם אותי.
הלכתי לפסיכולוגים וחכמולוגים מכל הסוגים והם רק אמרו " תשמעי
אם את לא יכולה להתחייב לפחות לחצי שנה אין לך מה לחפש אצלנו
כי התרופה היא זמן והמון הקשבה", ידעתי שזה בולשיט ושאת הבעיה
הספציפית שלי אפשר לגמור תוך 3-4 פגישות מקסימום.
מהעבודות הזמניות שלי התפטרתי ומהאוניברסיטה זרקו אותי לאחר
שורה של איחורים ואי הגעה לשיעורים, אמרו שלא ניסיתי בכלל
להשקיע.
נשארתי בודדה  והתחלתי להרגיש שאני עצמי כולאת את אנוכי לתוך
עסק ביש וכבר יכולתי להרגיש את הדמעה הראשונה ואחריה את השנייה
והשלישית וידעתי שתכף הזרם יתחיל אלא אם כן אני אגיד לעצמי
שאני חופשייה. עצמי לא האמין לי הוא רק צחק ואמר " את רק רוצה
להפסיק לבכות, את לא באמת מתכוונת לשחרר אותי, אז תבכי ילדה
תבכי" והדמעות כמו לא אכזבו ירדו בקצב מסחרר של מבול מילים על
השפתיים היבשות שלי וירדו, וירדו ולא הסכימו להפסיק.
התחלתי לשחות בתוך הבכי שלי ולהרגיש כאילו אני נמשכת ונשאבת
בתוך עצמי (אני כמובן לא אהב את הרעיון שעצמי שולט עליו והרגיש
יותר ויותר כלוא) עד שהרגשתי שאני נוחתת לתוך קרקעית האגם
שעשיתי, לתוך רצפת ביתי, כמה נשימות אחרונות והפסקתי לבכות.
טיפה מאוחר מידי.