ודאי ראית, איך צל הולך ומתמעט
דוהה, מלבין, שעה אחר שעה
אולי, כל נשימה קלה יותר
ולא אמרת, ולא רצית
לדעת
ודאי ראית, איך כבר שקע מבט
בכחול עיניים אין גלים
ומזדקקת קשת ונפרשת
עמוק, רחוק, באופק
מאפיל.
ודאי שמעת, איך הצרידות נגעה בשאלות
צלצול הקול הרך ניגן לך שוב ושוב
ואת - אוזנך כרויה לחושך
רואה מבעד לדממה
זמנך קצוב
ענית על כל אחת מהן -
זה רק הלילה, עוד ארוכה
דרכך,
ודאי ראית הכול, החלומות אמרו אמת
גם כשביקשת מהם לשתוק.
ודאי שמעת הכול
בקול נחלש ומתהסס
ודאי נגעת ביד
שבזמנו ידעה למחות ממך
כאב
הבנת
עכשיו צריך לדעת
לוותר. |
