מה נאמר לנערה הזו, אשר גרם לה לבכי מר, לדמעות על פנים
אדומות? מדוע ראוה אז כשוטה, כילדה, כזו אשר תטעה בדרכי האדם,
בבדידות. הלעולם תשווע לאהבה אשר את סופה למדה פעמים אין ספור?
הרי רבים רצוה ורבים אוכזבו כשביטלם בהינף ידה. שפתה זרה לי,
ומחשבותיה; מבצר שאין לכובשו. עודנה כזאת. נראה לכאורה כי
מבצרה ביתי כעת, אך למעשה נכבשתי אני ונכלאתי במרתפיה העמוקים
ביותר ודרכי החוצה נעלמת מעיניי. יודעת היא זאת ומשתמשת
בעליונותה זו עלי בדרכים שאכן, אחרי ימים רבים, למדתי לאהוב.