אכן, חביב.
כוס ברנדי דובדבנים, מתוק-חריף מונחת מולי.
חביב.
בזמן שעשיתי ריסט למחשבי האידיוט, והוא עלה מחדש, הזזתי עצמי
לעבר ארון המשקאות שלנו.
נו, גם כן ארון משקאות.
בסך הכל כמה משקאות חריפים, בינות לחומץ ושמן.
בכל מקרה, התלבטתי בין הוודקה שלי, למשהו אחר.
ליקר בננות, למשל.
אולי ליקר קפה?
או ברנדי.
הו, כן. ברנדי.
הרחתי אותו, הוא מתוק...
לקחתי כוס מהארון, ומזגתי שלושת רבעי כוס.
הרבה.
זה מהכוסות הגבוהות האלה, של קוקה-קולה.

ועכשיו, מונחות לפני שתי כוסות.
אחת ריקה, השניה מלאה במשקה.
שופכת מעט ברנדי אל תוך הריקה,
ושוט ראשון.

חם בלשון.
סחרחורת.
אני עוצמת עיניים, מאבדת חושים.
נעלמת.
לוהט לי במורד הגרון.
ועכשיו בבטן.

עכשיו אני מביטה בכוס.
הרי הבטחתי, שלא.
אבל זה לא נורא.
זה לא כדי לברוח, או משהו.
סתם, לעשות לי נעים.
לעשות לי משוחרר איפה שלוחץ.

אוף, מה נהיית פואטית פתאום
התמסטלת אחרי שוט קטן אחד?
הגיע הזמן לשני.

או שאני שיכורה, או שאני באמת מטומטמת.
נשפך לי חצי על הלחי.
עכשיו אשתה את החצי הנותר, שמגיע לי.

מסוחרר.
רטוב לי בעיניים.
בלאט חשבתי שזה דמעות
סתם פיהקתי.

יש לי עוד הרבה, הרבה לשתות.
המון.
מוזגת את השוט השלישי,
יותר גדול מהקודמים.
מתכוננת.
דוחפת אצבע, לטעום.
שותה מעט ממנו.
זה עושה לי שורף בחיך.
מנערת את הראש, צמרמורת.

החזרתי את השוט לכוס.
אני חושבת שכאן אני אפסיק.

יולי, ילדה מטומטמת אחת.
תפסיקי להיות כזו.
נהנית?
יופי, תחזירי הכל למקום.

אני חושבת שכאן אני מחזירה עם משפך את שאר הכוס לבקבוק.
ולא נוגעת בו יותר.

אני לא יודעת מה גורר אותי לזה.
לרצות להשתכר.
לשתות.
שטויות.

טוב, להתראות עד הפעם הבאה שאני אתפגר.