אבא!

אני זוכרת את אותו היום- לפני כמעט שנה!
קראת לי לחדר - אמרת לי שאתה רוצה לדבר, ואני, אני ידעתי שאני
לא אוהב לשמוע את מה שיש לך להגיד לי! אמרת לי שאתה חולה מאוד-
אמרת לי שיש לך מחלה ממאירה!
שאלתי אותך מה זה?!-  אמרת לי שזה סרטן. מבחוץ צחקתי (קשה לי
להסביר למה), אבל מבפנים- הרגשתי כאילו הבטן שלי מתהפכת.
באותה השנייה, כשהבן- אדם הכי חשוב לי, אמר לי שהוא חולה במחלה
הקטלנית הזו, הרגשתי כאילו והאדמה פוערת פה ובולעת אותי!
כשסיפרת לי את זה, פשוט התחלתי לצחוק, אני לא יודעת למה...
אולי זוהי הדרך שלי להתמודד עם דברים...? יכול להיות...
אני לא אשכח את ההבעה שהייתה לאמא על הפנים באותה השנייה- היא
לא הבינה, איך אני צוחקת על כזה דבר... וגם אני לא הבנתי!
אמרתי לך שהכל יהיה בסדר, ושאנחנו פה בשבילך ת-מ-י-ד!
והתכוונתי לכל מילה!

כשהלכתי לחדר, רציתי פשוט לקבור את עצמי, לא הבנתי מאיפה נחתה
עלי הפצצה הקטלנית הזו, ואפילו לא דאגת לתת לי הקדמה מראש!

ואז הרגשתי איך שלאט לאט הדמעות ממלאות את עיניי...
לעולם לא חשבתי על האפשרות שלא תצא מזה - אולי פחדתי...  תמיד
האמנתי שתצא מזה, ושהכל יהיה בסדר! אבל עכשיו, כשהכל התנפץ...
נשארתי עם דמעות בעיניים וכאב עצום בלב...

אבא, אני יודעת שביקשת שלא נבכה ואני יודעת שביקשתי שלא נהיה
עצובים- אבל זה דבר בלתי אפשרי לעשות- אי אפשר שלא לבכות על בן
אדם כל כך מדהים שעכשיו הלך... אני לא מסוגלת לעכל את זה שלא
תהיה שם בשבילי... אם זה בשביל הדבר הכי קטן או הכי גדול.

הבטחת לי כל כך הרבה הבטחות- אמרת לי כל כך הרבה דברים...
ואני יודעת שרצית לקיים, ואני יודעת שעשית הכל, ואני יודעת שלא
התכוונת.. ואני לא כועסת , כי אני יודעת שניסית.

אבא, אתה הבן אדם הכי חשוב בחיים שלי! תמיד היית ותמיד
תהיה!
אם רק הייתי יכולה לתאר כמה אני מעריכה אותך, כמה אני אוהבת
אותך- גם אז לא היית מצליח להבין!

אני מסתכלת על עצמי במראה- ובכל פעם מחדש אני מגלב כמה שאני
דומה לך אבא- ואני כל כך גאה בזה!

אני יודעת שלעולמים לא אראה אותך יותר- אבל יש בי זיכרונות
רבים...
זיכרונות טובים, זיכרונות פחות טובים, זיכרונות מתוקים...
זיכרונות  ש-ל-ע-ו-ל-ם ל-א א-ש-כ-ח!!!!!

אני מצטערת שלפעמים אולי הרגזתי אותך, ואני מצטערת שלפעמים לא
התנהגתי כמו שצריך, או שלא שמעתי בקולך! אתה בן אדם כל כך חכם,
חבל שלא גיליתי את זה קודם.
אבל למדתי ממך הרבה! אתה פשוט מודל לחיקוי!!

באבי שלי- אני נשבעת לך, שאני יעשה כל מה שביקשת ממני! אני
יהיה ילדה טובה- ואני אגרום לך להתגאות בי!

אני רוצה  להגיד לך את האמת- אני כועסת על עצמי!
אני כועסת על עצמי שלא הייתי לידך מספיק כשיכולתי! ואני כועסת
על עצמי שרק עכשיו נזכרתי!
ואני מקווה שאתה סולח, בחיים שלי לא תיארתי כמה אפשר לאהוב
מישהו! אני מרגישה כל כך קרובה וכל כך רחוקה!

אבא, תמיד רצית באיחוד המשפחה, תמיד רצית שהמשפחה הכל כך
קטנה שלנו, תהיה מאוחדת...
באותו היום, כשכולנו יצאנו מבית החולים ונכנסנו למעלית...
כולנו היינו שם, כל המשפחה שתמיד רצית שתהיה מאוחדת... כולנו
היינו שם מלבדך!
אבא, אני מבטיחה שהרצון שלך יתגשם- רק חבל לי שלא תהיה שם,
בשביל לראות את זה!

קשה לי המחשבה שעזבת אותי להתמודד עם הכל!
יותר לא תהיה שם בשביל לכוון אותי
יותר לא תהיה שם בשביל לתת לי עצות, להרגיע אותי, ללטף אותי,
לנשק....

אבא- אני מנסה להבין למה??
אתה יודע שאני לא מאמינה באלוהים?? אולי, אני מאמינה באיזשהו
כוח אי שם למעלה, אבל באלוהים... אני לא מאמינה...!
קשה לי להבין, אם כן קיים כוח כזה, איך הוא גרם כל כך הרבה
סבל, לבן אדם כל כך טוב, כי לא הגיע לך לסבול!!
אני לא מבינה למה הוא בוחן את החזקים ולמה מעניש את הטובים!
כי אתה, אבא, חזק וטוב, אתה הכל מהכל.

אני בחיים לא אשכח את העיניים המדהימות שלך...
שבכל פעם שהסתכלתי בהם- ראיתי את החום והאהבה שנטפו ממך!
אבא, אם רק הייתי יכולה לתאר כמה אני רוצה אותך איתי...!
תמיד הייתי, ותמיד אהיה הבת הקטנה שלך, באבי!

אני רוצה אותך איתי... אני כבר מתגעגעת...
אם רק הייתי מבינה קודם כמה אתה חשוב לי...

אבל כמו שאומרים, לא מבינים עד כמה אוהבים מישהו עד שהוא
הולך...


                                                           
  שלך לעולמים
                                                           
  בלב, בנפש ובנשמה
                                                           
  הבת הקטנה שלך