מעניין איך הדברים הכי טובים קורים ברגע שהכי פחות מצפים להם,
כלומר ברגע שתחשבו שהכל אבוד ושאין יותר תקווה, אז יש שני
מצבים, הראשון הוא נפילה לדכאון ושקיעה בבור בלי תחתית או
לחילופין שדווקא אז יקרה הדבר שהכי לא ציפיתם לו,  אבל בדיעבד
כשמסתכלים לאחור בזמן מגלים שזה הדבר שהכי מתאים שיקרה.

זה התחיל מתישהו בכיתה י"א את הזמן המדוייק אף אחד לא ממש
יודע, אני רק זוכר איך הכל התחיל. היא הייתה הילדה שישבה לפני,
כזאת חמודה עם שיער קצר ג'ינג'י ועם עיניים חומות מדהימות,
כאלה שאתה יודע שאסור לך להסתכל בהן יותר מידי כי אם תעשה את
זה אתה לא תוכל  לשוב חזרה אתה פשוט תלך לאיבוד, אבל גם אין לך
שום דרך להימנע מזה. והוא היה סתם אחד לא מיוחד מאלה שאף אחד
לא ממש רואה אותם אבל מידי פעם מישהו נזכר בהם ומבקש מהם טובה
והם בשמחה עוזרים במה שהם רק יכולים ואחר כך כשכבר לא צריכים
אותם אז הם פשוט נעלמים להם עד הפעם הבאה.
אבל איתה זה היה שונה.

זה היה באמצע שיעור תנ"ך המורה הייתה משעממת כרגיל ושום דבר
שהיא עשתה לא ממש שיכנע את התלמידים להקשיב לה, הם היו יותר
מידי עסוקים בלהעביר חוויות על סוף השבוע שהיה ולזרוק דברים
אחד לשני או יותר נכון אחד על השני.
והיא הסתובבה אליו ובשיא הטבעיות בלי לשאול אף אחד פשוט לקחה
את היומן שלו והתחילה לדפדף בו אבל הוא היה עסוק מידי בשביל
לשים לב אליה אחר כך היא התחילה לצייר לו ביומן ולרשום כל מה
שהתחשק לה באותו רגע, והוא אפילו לא התעניין....
יום אחד הוא מצא את עצמו פותח את היומן שלו ובדף הראשון הוא
מגלה אותה, הוא רואה שבעצם היא רשמה לו מכתב "אני הילדה שיושבת
לפניך בכיתה" והיא הוסיפה חיוך מצוייר ואת המספר שלה ורשמה לו
שישמור על קשר. באותו רגע הוא לא ממש ייחס לזה חשיבות רבה רק
אחר כך הוא הבין כמה שהדף הזה הוא דף ששינה את חייו.
הוא לא ממש חשב על זה באותו רגע גם לא לאחר מזה, אחרי כמה ימים
הוא הסתכל ביומן שלו , רק כדי לבדוק מתי המבחן הקרוב שלו, והוא
ראה שוב את הבקשה שלה, הוא התקשר אליה רק כדי לשאול אותה מה
שלומה, מה חדש אצלה? והיא אמרה לו שהיא עסוקה כרגע אז שיתקשר
יותר מאוחר ומהטון שלה הוא מיד הבין שמשהו אצלה לא בסדר, שמשהו
כואב לה. חצי שעה אחרי כשהוא התקשר אליה שוב הוא הבין במה
מדובר היא נורא כאבה והיא כמעט בכתה בטלפון, הוא שאל אותה מה
קרה והיא אמרה שהחבר שלה פגע בה לא פיזית , לא משהו מהסוג הזה
אלא נפשית, הוא אמר לה שכל פעם שהם מתנשקים הוא חושב עליה עם
האקס שלה והוא לא מסוגל להמשיך ככה הוא ממש כעס עליה והיא
נפגעה, באותה שיחה היא נפתחה אליו וסיפרה לו את כל הסיפור שלה,
על החבר, על האחות, ועל ההורים והמורים וכל מה שהציק לה, והוא
פשוט הקשיב, ניסה לעזור בכל מה שרק יכל, אבל הכי חשוב הוא נתן
לה כתף לבכות עליה. מאז הם התקרבו, הפכו למן ידידים כאלה כאלה
שכשצריך הם יודעים לאן לפנות אבל הם כמעט שלא מדברים מעבר לזה,
בשיעורים הם התכתבו, החליפו חוויות וסיפרו סיפורים, וכשהמצב עם
החבר התדרדר, הוא היה שם דאג לה ושמר עליה, כל הזמן אמר לה שאם
לא טוב לה אז חבל עליה, אבל כל פעם ראה אותה נפגעת מחדש.
היא כמעט ולא הכירה אותו, לא ידעה עליו כלום לא על החברים שלו
ולא על החלומות שלו ולא על האהבות שלו כי הוא לא היה מוכן
לחשוף את עצמו בפניה, לא רצה להיפגע. אבל הוא כל הזמן דאג לה
ושמר עליה (או לפחות ניסה) יום אחד ידידה שלו שאלה אותו מה
שלומו, מי הוא רוצה בתור חברה שלו, לקח לו זמן הוא חשב על זה
קצת הוא אמר לה שהוא דלוק על מישהי מהמגמה והידידה הציעה לו
לנסות לעזור לנסות לשדך ביניהם אבל הוא אמר לה שאין צורך כי אם
הוא יחליט לנסות הוא כבר יעשה את הצעד. אבל בתוך תוכו הוא ידע
שזאת לא הסיבה אלא שהסיבה האמיתית היא אותה אחת ה"היא" ורק
עכשיו הוא הבין את זה.

במסיבת הסיום של י"ב הוא תיכנן ללכת אליה באמצע המסיבה לפני
כולם ולומר לה שהוא אוהב אותה ושהוא רוצה להיות איתה. אבל
מסיבת הסיום שלהם הייתה בסימן אבל, כשכולם הגיעו לטקס הוא כבר
ידע מה קרה, הוא ידע עוד לפני אבל פשוט סירב להאמין בזה, היא
סיפרה לו פעם שהיא לקחה סמים ותפסו אותה והיא ממש הסתבכה עם
זה, והוא קיווה שבזה זה נגמר אבל בתוך תוכו הוא ידע שזה לא
הסוף.  כשכולם הגיעו הוא כבר ידע, הוא ראה את זה עוד לפני. את
הסימנים של המחטים, ולמסיבה הוא לא רצה להיכנס. הוא ידע שזה
יכאב יותר מידי.

בשלב של הנאומים כולם כבר ידעו מה קרה וכולם אמרו כמה חבל ואיך
אף אחד לא ראה את זה מתקרב. אבל הוא ידע מה קרה.

במסיבה עצמה כולם היו, כולם פרט לשנים "הוא והיא".