[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בלו סקאיי
/
טלסקופ

עוד מעט היא אמורה להגיע, הוא חשב בזמן שכיוון את המכשיר.
התריסים המגולגלים שעיטרו את חלונה להגו לו כשומרים הניצבים
בפני שערי גן העדן ומועידים אותו לצנוח לתוך השאול. היא אמורה
להגיע עכשיו... איפה היא... ליבו רטט בקרבו מונה את רגעי
הצפייה להיכחדות העולם הפנימי אשר אותו הוא מאכלס ובריאתו מחדש
בידי מראה אשר יוותר בוהק בדפנות תודעתו עד נשימתו האחרונה.
עוד דקה! הוא העצים את ההתמקדות המכשיר, הוא חשב כי הבחין
בתנועה כלשהי מבעד לצללים, אך טעה כנראה שזה רק החתול המזדיין
שלה. פחדיו התרוצצו בתוכו כפרשי האבדון נושאים את להביהם
שלופים ונוצצים, פניהם מכוסים ברעלות הלא נודע, דוהרים על סוסי
האימה משחררים להבות ההתרגשות והחשש האין סופי מתקדמים לכיוון
מרכז הכרתו. דוהרים בדרכים, מטביעים את חותמם עם כל פסיעה
במרחבי מדבר העצב הפנימי. הוא ראה תנועה, משהו זז שם בפנים.
אפשר להבחין בצל המשנה את עיצובו, בתעתועי אור השמש השוקעת
מרקדים על הרצפה. האם אלו הרגליים שלה.. האם הידיים שלה
מטיילות בחלל החדר מחפשות את החלון את  המוצא את הזוהר שבקיום
הבהיר והמדהים מכל, קיום של מלאך... של אלה...של משהו שאין
בתודעתו היכולת לתפוס ולעכל ולפלוט רק לדעת במעמקי תוכו.
התריסים התקפלו ברעש מצמרר לתוך סבך עגלגל ופניה נגלו. עיניה
למולו אך אינן רואות אותו, מחשבותיה מרקדות בריקוד מהפנט, אך
לעולם לא מייחסות לקיומו אף גרגר של חשיבות.
היא שם,
והוא לא בשום מקום.
הוא ביהר את הפוקוס עכשיו ניתן לראות יותר טוב. להביט כיצד
גופה הנוצץ מתנועע לאורך אחרון ניצוצות השמש השוקעת. השמש
הבוגדנית משאירה מאחור את אחת מבנות האור, מותירה את כס מלכותה
לאפלה, לכאלו שכמותו. הוא תמיד יהיה לבד בצל, בעוד היא מבעירה
את החושך וצולה את פנימיותו; תמיד יוכל להיות ההשתקפות המפוחדת
של האור הבהיר מכל.
גם היא שומעת מוזיקה, מעניין מה, מעניין לקול מה היא זזה כך,
אילו מחשבות זורמות במוחה השוקט.
היא הורידה את חולצתה... והותירה אותה שכובה על מיטתה, גלימת
המלאכותיות שחייבת היא להתהדר בה בכדי לכבול את הקסם הטהור,
אשר במקרה ויתגלה יכבול גם אותה לאותה מציאות עגמומית כזו של
התאים האפורים אשר מסתובבים שם ברחוב. נעים במעגלים מסביב
לטרדות חסרות המשקל אשר ממוטטים אותם ומטביעים אותם באספלט.
גלי האנרגיה אשר מתעדכנים במוחם שוב ושוב נושאים את התליינים
המכוונים את תער גילוטינת השגרה לראשם. כדור האימה להתנפץ לאין
ספור חלקים ולהיקבר במעמקי החלום.
הדים מרצדים בחדרה. שדונים קטנים של זימה מתגבשים מסביב
לחלונה, נצמדים לקור, מלטפים את גופה, מתעופפים סביבה. היא
ערומה, בריה הזויה, מטיילת במחזות דמיוני, לא ייתכן כי אמיתית
היא. אין המציאות מאפשרת לאנשים כמותי להתבונן בפלא בריאה מבלי
להענישם בחומרה חסרת גבולות. אך למעשה מהו עונש חמור מאשר
להיות לנצח ניצב בחייה של בת ההוויה המושלמת, מכשפת הבריאה
והמוות, ולהיות לנצח שבוי. הרחק מתבונן משתוקק חולם וגוסס אך
לעולם לא קיים מספיק בכדי

להיות שלה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
דוקטור
איך זה יכול
להיות שעומד לי
כשאני רואה את
ג'סיקה ראביט?




נזיר לא שתקן


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/6/03 17:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בלו סקאיי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה