בועז ורדי / מונה ליזה |
את יושבת שם בעצבות שלווה
לא ממש עצובה,
השלווה בך מלטפת שפתיים סגורות ברישול
מקנה לך חיוך מסתורי.
לא ממש שלווה,
העצבות עוטפת גופך
מכופפת באין משגיח את כתפייך פנימה
ידייך השלוות שוקעות.
נוגע בפנייך עטופות הזכוכית
הלו ציירתי אותך אחרת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|