|
המונה ליזה שבחיי,
את יושבת שם בעצבות שלווה
לא ממש עצובה,
השלווה בך מלטפת שפתיים סגורות ברישול
מקנה לך חיוך מסתורי.
לא ממש שלווה,
העצבות עוטפת גופך
מכופפת באין משגיח את כתפייך פנימה
ידייך השלוות שוקעות.
נוגע בפנייך עטופות הזכוכית
הלו ציירתי אותך אחרת. |
|
|
פעם, באיזו
הרצאה על סמים,
הייתי היחיד
שענה על שאלות
המנחה, ועניתי
על כולם נכון.
כשההרצאה נגמרה,
המנחה תפס אותי
בדרך החוצה ושאל
אם אני מתנדב
בעמיתים, מן
הסתם, עניתי
שלא. הוא תקע בי
מבט שמתקשה
להחליט אם אני
ג'אנקי או דילר.
אני פשוט הייתי
בין היחידים
שאשכרה הקשיב
בהרצאות האלו
בשנים
הקודמות...
צרצר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.