על מה כבר נותר לכעוס?
הנה רהיט יפה בו נכעס עליו.
בום נשבר, מסכן כואב לו.
הנה המזל בו נכעס עליו.
המזל חרא, הרהיט שנשבר הוא המיטה
ואין לי עוד איפה לשים ראשי ולמצוא מנוח.
אז, אז בו נכעס על אבא ואמה.
אופס, הם מתו ואני הפכתי לשוחט פרות קדושות.
אני יודע, אכעס עליך אשתי, אהבתי.
אבוי, כמה חבל, עכשיו גם בלילה אין לי כנף תחתיה אמצע מחסה.
טוב תמיד אפשר לכעוס עליך בני הקטן והשברירי,
אתה לא תשיב לי מלחמה.
אך איזו טעות, עכשיו אני פרה.
יבוא יום וגם אני אשחט על מזבח השנאה.
אכעס אם כן על עצמי.
או איזו הנאה, איזה כייף.
אני שוקע בשינה,
וידי אוחזת ברגל של מיטה שבורה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.