מי יאשים אותו אחרי שהיא שתקה?
וכבר למעלה משנה היא שותקת.
ומי יעניש אותו אחרי כל הזמן הזה...?
וכשחושבים על זה- היא היחידה שנענשה.
בתוך כל השקט הגדול הזה של השתיקה היא נמצאת ברעש עצום.
לרגע שוב שקט- אולי זה עבר, ושוב דממה- אולי זה נגמר...
אבל בתוכה היא יודעת שזה אף פעם לא ייגמר, הוא תמיד יהיה שם,
יארוב לה.
כשהיא תעצום את העיניים ותנסה להרדם, כשהיא תלך ברחוב חשוך
לבד, הוא הרי תמיד יהיה שם מאחריה, תמיד יופיע באיזה מקום, לא
באותו פרצוף, לא באותה מסיכה...
וחוץ ממנו יש עוד אלפים, מליונים...
העולם הזה מלא בכאלה סוטים שמחכים מעבר לפינה.
ופותחים עיתון- וגם שם זה קרה.
וגם שם תקום בחורה בבוקר ותסרב להסתכל במראה ולהכיר בעצמה.
וגם הבחורה הזאת שונאת את עצמה, כל תא חי, כל תא מת...
ובכל יום גם היא מאבדת את עצמה מחדש, ומוצאת עוד מקום פנוי
לשנאה.
ובכל יום היא מגלה עוד פחד ומצרפת אותו ל"מועדון רגשות
הפוביה".
והמבט שלה... הוא הכי הורג, הוא הורג אותה,
יום אחד, הוא יהרוג גם אותו.