ואולי היה זה הרעל שזרם לה בורידים, וטיפס וטיפס במעלה
העורקים.
היא נפלה בשבריר של שניה על הריצפה ובמשך שעות נמנעה מלקום.
היא הסתכלה על הכתמים התבועים בריצפה ודימתה עצמה לאחד מהם,
אחד מהקטנים, אלו שאף אחד אף פעם לא מתעמק בהם, או נותן להם
משמעות.
היא הייתה אחד מהכתמים האפורים, הבהירים, אלו שלא רואים אותם.
היא רצתה להיות כתם שחור, גדול ובולט- היא רצתה להוכיח את
הקיום שלה.
אז היא הלכה לארון במלקחת והוציאה את כל הקופסאות הקטנות שאף
אחד לא משתמש בהן, והן תמיד מלאות, וחזרה לריצפה, והתייחדה עם
הכתמים, והתחילה בולעת לאט לאט את הכדורים, אחד אחד, כדורים
קטנים.
היא הרגישה איך הם מתערבבים בתוכה ומתמוססים, ויוצרים חומר אחד
שמשתלט עליה.
ואז הם מצאו אותה, גופה קטנה על ריצפה מלוכלכת- והם בכו, והיא
נקברה.
ויכולת לראות מרחוק מעין כתמים שחורים מרצדים על המציבה שלה,
כל הכתוביות האלה שתיארו אותה וסיפרו עליה.
היא הוכיחה הרבה דברים בחיים שלה, הקיום שלה נשאר בסימן שאלה,
והוא נודד בין המוות שלה לבין הרצון שלהם לתת לו משמעות.