|
קמלה למגע ידיך.
וכשענן אפור מערפל בחושיי
משהו מתעורר שוב
ומתכווץ למראה הפלצות מסביב
מתכנס.
משתגע.
כל השבילים בהם פסעת
כל הזמן
כל הדברים שאמרת
וכל אלה שלא
חרוטים עכשיו על פנייך.
כתבתי סיפור.
בלי מילים.
על שתיקה.
ובכיתי. |
|
|
לכל אוכלי
הגבינות ושותי
היין
רק רציתי להגיד
בתאבון
רות סירקיס |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.