לפעמים הזעם מכה חזק
ואני לא מתנגדת.
חודר מתחת לבגדים
פועם בעומק הורידים.
אני מסירה את שלמותי הלבנה,
מלאת הקרעים,
מתעטפת עור שחור
ותכריכים.
פרח אדום צועק ממני,
בפינה אפלה בבר המוני,
מעשנת את עצמי
(לא) לדעת.
זונה!!
ללא כבוד עצמי.
שנאה...
בכל חלקי גופי.
לפעמים זה מכה בי חזק
ואני נותנת,
הולכת עד הסוף
ומתבוננת
בעיניים פקוחות עד כאב
איך הוא שוכח, נרגע, ועוזב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.