סיום,בין הזיות לתאווה.

במקום חשוך,עמוק בתוך הלב,
יש מלחמה תחת פני השטח,
יש כאב.
הקול הלוחש מספר
שיש בי פצועים ויש הרוגים.
אני לא דואג לנעדרים,
בסוף גם הם חוזרים.
חסרי שם, חסרי זהות - זרים.

במצב ביניים - חמוץ ריח הזיעה,
ובפה טעם הדורש גוף אישה.
אני לא מתפנה לחשב סיכויים.
רץ בחושך אין קירות לדפוק בראש.
פחד מפני חוסר הגבולות.
שינת חלומות שלווים ולא ברורים.
מי שינצח בקרב יפסיד במלחמה.
החייל האמיץ יהפוך למילות הספד.
והקול הלוחש חוזר ואומר:
"בבוקר לא תתעורר אתה."

היינו שם ועוד נחזור.