מהגן היינו יחד, שיחקנו בחצר
הסתובבנו וצחקנו, היית לי חבר.
בבית ספר למדנו, אחד ליד השני
לימדת אותי לאהוב, ולקבל את האני.
בתיכון שוב לא נפרדנו, בילינו יחדיו,
מה נשאר, אני חושבת, מה נותר לי עכשיו.

היית לי חבר, היית לי כמו אח
את אינך חוזר, אתה אינך נשכח.
בשמיים מרחף, דמותך לי חסרה
הכאב ת'לב שורף, זולגת עוד דמעה.

ברגע זה קרה, ברגע אכזרי
לא האמנתי שזה אתה, זה לא אפשרי.
תאונה קטלנית, ואינך כאן יותר
אין עם מי לשבת, אין עם מי לדבר.
החבר התחלף במצבה וקבר,
נותרו רק זכרונות, ובלב יש שבר.

היית לי חבר, היית לי כמו אח
את אינך חוזר, אתה אינך נשכח.
בשמיים מרחף, דמותך לי חסרה
הכאב ת'לב שורף, זולגת עוד דמעה.

לא עוד ימים איתך, לא עוד צחוק מתגלגל
רק דמעות, בכי, רק קול שסובל.
זעקה אחרונה, הנשמעת למרחקים
זעקת נשמתך, זעקת המתים.
מתי יפסיקו הדמעות, הזולגות כמו מים
מתי אצטרף אלייך, מעלה בשמיים.
אני כבר יודעת,
לא ניתן להשיב את מה שנלקח,
ושלמעלה בשמיים, שומר עליי מלאך.