עמית ליבנה / אותיות הסוף |
ברסיס זכוכית את אצבעותיי דוקר.
דם מועיל לפיריון,
שותת ממשורר בהריון.
לא יכול לסבול את האדום הזה יותר.
לא יכול לסבול כשגם הפחד מכתר,
וחודר את השיריון,
ממוטט יסוד להגיון.
כמה עוד אשליות
יתנפצו על פניי?
בכמה עוד מעליות
אתקע בחיי?
רוצה לצאת מכאן.
מפלצות התסכול מתקרבות.
רוצה לצאת מכאן.
ואותיות הסוף נכתבות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|