[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לי סיון
/
ואולי זה לא הכל?

לפעמים, כשאתה ישן, אתה מנסה בכל כוחך לקום מהמיטה. בחלום זה
עובד אבל במציאות לא, ולוקח לך כמה שניות להבין שכל המאמץ הזה
היה לחינם, שאתה עדיין יושב שם בלי לזוז.
וזו ההרגשה שליוותה אותה.
היא ישבה שם על כסא. הרצפה רצפת רחוב, אבל היא בפנים. מה שחוסם
אותה מלצאת זה ארבעה קירות גומי מיוחד- שפיתחו רק בשבילה.
הקירות שקופים אבל אטומים, כך שהיא לא יכולה לראות שום דבר
מהמתרחש בחוץ.
בהתחלה, כשרק הכניסו אותה לשם, היא חשבה שיצאה בזול. הסבירו לה
שהחור מולה ישמש עוברים ושבים בשביל ללטף לה את השיער. היא מאד
אהבה שמלטפים לה את השער, זה עשה לה נעים- ככה שהיא לא ראתה
בזה עונש אלא זכות.
הכלל היחידי, הם אמרו בזמן שהם קושרים אותה לכסא, הוא שאת
לעולם לא תוכלי לגעת בהם. היא בכלל לא התרגשה, מה לה ולליטוף
זרים? היא החניקה צחקוק כדי שלא ישימו לב לזלזולה בעונש, פחדה
שעוד יקלטו כמה הוא טיפשי בעיניה, אבל הם היו רציניים ביותר,
לא שקלו לרגע לבטל אותו.
בסוף היום הראשון היא לא יכלה להוריד את החיוך, קינג ג'ורג'
הוא אזור מצויין למלטפי שיער. לא עברה דקה בלי שמישהו עצר
ללטף, והיא הייתה מאושרת, פשוט ישבה והתפנקה על הידיים שלהם,
שהיו עסוקות בלעשות לה נעים.
אחרי שבוע, עדיין הייתה מרוצה. הליטופים היו בשיאם. היו כאלה
שנעצרו שעות, מלטפים ומלטפים ומלטפים- ולה נעים.
כשעבר חודש היא כבר הרגישה שמשהו מציק, היא פשוט לא יכלה לשים
את האצבע על מה זה בדיוק. עדיין הייתה מתפנקת, אבל עכשיו זה
עשה לה קצת פחות נעים.
ואז, יום אחד, היא התחילה להשתגע, נכנסה לאטרף כדי להתיר את
הקשרים, מנסה בכל כוחה, בכל דרך אפשרית, בלי לדעת בדיוק למה,
פשוט עושה- זזה, קופצת, נושכת, שורטת- הכל כדי לצאת מהם.
האנשים שעברו ברחוב לא הבינו לאן היא נעלמת לפעמים, היה חסר
להם ללטף אותה.
וזהו. בסוף היא הצליחה. היא הייתה כבר מותשת אבל מייד רצתה
להוציא את ידה- לא בשביל להרגיש את האוויר, גם לא בשביל לשחרר
את השרירים. בסה"כ רצתה ללטף למישהו את השיער. כל כך רצתה.
והיא מנסה להוציא ואי אפשר. היא נזכרת בכלל. הכלל שלא תיארה
לעצמה שיפריע לה. לעולם לא תוכל לגעת בהם.
לא. לא. לא יכול להיות. היא מנסה בכל זאת, עם כל אבר בגופה,
ואף אבר לא מצליח לצאת ולגעת. רק לגעת. לעשות להם נעים. אז היא
מתחילה להפטר מהם, מרגישה כעס אמיתי או אולי תסכול? בהתחלה יד
ימין, ואז גם שמאל, והרגליים, וכפות הרגליים, הראש, האגן,
הצוואר, החזה, הגב- כל אבר שמאכזב אותה- הולך ומשמש לכריתת
האבר הבא.
עכשיו נשאר רק שיער. הם עוד יכלו ללטף אותה. זה כבר לא עשה לה
נעים. בסך הכל רצתה לגעת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ביי מיר ביסטו
שיין...





חבר שלום מתחיל
עם פנסיונרית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/6/03 12:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לי סיון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה