אוהב אותך אני,
רגשותיי אלייך כה חזקים,
מנסה להסביר לך זאת אני בשירים, במילים.

אך את אינך מאמינה,
או שמא אינך מבינה,
אולי פשוט בי אינך רוצה.

וכאילו אני משתתף במשחק של קלפים,
אך שכחו ללמד אותי מהם החוקים.

יושב אני מול יריבי צללים,
אינני מצליח לראותם דרך התריסים המוגפים.

אינני מצליח להשתלב
ושאר השחקנים מגחכים,
הרי איך אני, ילד גדול,
לא יודע איך משחקים.

והתור שוב חולף
עליי שוב מדלגים.
אין סביב השולחן מקום לרגשות,
אין מקום ללבבות אוהבים.

המשחק מתנהל,
נראה שאני מפסיד.
אני לא לגמרי בטוח,
רק מהלחשושים שסביב.

קלף אחרון כעת נשאר בידי
האם ניצחון או הפסד לי הוא יביא?

את הקלף אתן בידייך יקירה,
קלף לב אדום זה עם ציור ססגוני,
אך אבוי! מה זה את עושה,
קורעת את הקלף וחוצה לחצי!
"חצי אחד לך", את אומרת, "לי השני".

אך הקלף כליבי, כשחצוי הוא, אינו יכול להתקיים.
וכך, דומם, המשחק מסתיים.