טולסטוי יושב בלילות חשוכים
בקבוק וודקה ישן זרוק לרגליו,
עם כובע פרווה
מחופש לקוזאק
הוא רוקם סיפורי אהבה בין דפיו.
אדי השיכר אופפים את ראשו
כשמחליט בלי סיבה
בני אדם כך לרצוח.
הוא איננו רואה את הסוף המוצלח
הוא אינו מוותר
עוד נותר בו הכוח,
להערים על רצפת בקתה מזוהמת
אלף טיוטות -סיפורים של שקרים
כדי למצוא בתוכו את אותו השקט
שיקרא לו לכתוב שירים
קצרים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.