לנועה

השעה ארבע בצהריים, הוא הביט בשעון, בשעון זה תמיד פשוט יותר,
אי אפשר להתבלבל, הוא חשב. הספרות כתובות בשיטה האמריקאית זה
תמיד פשוט יותר, ואז הביט דרך החלון ומייד סילק את המחשבה, יכל
להיות שהתריסים סגורים אפשר להתבלבל אבל התריסים היו פתוחים
לרווחה, קשה לו להתעורר משנת צהריים, ועוד יותר להרדם אחר כך
בלילה, הוא ניגש למטבח להכין לעצמו כוס קפה.
מה אני בכלל מבין באהבה הוא חשב, מה עברתי בחיים, חברה אחת
רצינית, אפילו לא פרידה אחת קשה, מה אני חושב לעצמי, הוא התחיל
לשטוף כלים מחכה למים שירתכו, מסבן כוס, כוס ומניח אותם בצד על
השיש, הוא חשב עליה איך היא שוטפת כלים מסבנת ושוטפת מסבנת
ושוטפת כל כוס שלוש פעמים, הוא אהב להביט בא, איך היא משקיעה
את אותה מידה של סבלנות בכל מזלג, משפשפת ושוטפת, אבל מה אני
מבין באהבה הוא חשב וסילק את המחשבה מראשו, הוא שמע את הקומקום
מתחיל לרתוח, כצליל הצופר במסיבות, במסיבות אני מבין, גם
בסמים.
הוא נזכר באותה בחורה שראה לא מזמן, חצאית לבנה ארוכה מגיעה לה
עד כפות הרגליים, גופיה אדומה והיא רוקדת יחפה, מרימה את ידיה
הדקות, רוקדת לעצמה, לקצב שלה. הוא אהב להתבונן בהן
רוקדות,הדרך בה הן מתנהלות, כאילו התקליטן מנגן רק לה, ידיה
פורטות על האוויר סביבה, בכל פעם שהחצאית התרוממה התגלה צמיד
כחול מעל קרסול רגל שמאל שלה, הוא שם לב שהוא מחכה לרגע בו היא
תרים את הרגל כדי שהוא יוכל להתבונן בצמיד, הוא נעמד לידה, לא
זוכר לכמה זמן, רק שמדובר בכמה סיגריות, מביט ברגל העולה
ובצמיד המחליק אל מעל הקרסול, הוא לא מצליח עכשיו להיזכר איך
היא נראתה, רק הצמיד הזה מעל רגל שמאל עולה לו בראש.
הוא לחץ שוב על הקומקום, זורק לכוס כפית קפה וכפית סוכר, מדהים
איך שנת צהריים שאמורה להפוך אותך לעירני יותר, הפכה אותו לכזה
מנומנם, הוא חשב איך היא יכולה לשתות את הקפה שלה בלי סוכר ועם
כל כך מעט חלב, זה לא קפה הוא חשב זה מרק, אחר כך עם הקפה
במרפסת הוא חשב איך זה לשכב עם הבחורה הרוקדת, החצאית שלה
מופשלת כלפי מעלה, רגל ימין מקופלת ורגל שמאל שלה מונחת לו על
הכתף, הצמיד הכחול הזה שלה כל כל קרוב אליו, הוא נדהם מהמחשבה,
ומיהר לסלק אותה.
הוא ניגש לכיור לשטוף את הכוס, מסבן ושוטף מסבן ושוטף ואז הוא
הבין.