זה סיפור על הכלב שלי. שקוראים לו סטאר. אבל הסיפור גם מספר על
אחותי הקטנה, שקוראים לה שחף, והיא רק בת חצי שנה ותינוקת.
ועלי. שהשם שלי זה רז. ואני כבר בן ארבע והולך לגן של גדולים.
ועל אמא שלי. שקוראים לה אמא. והיא קובעת אצלנו. אבל הסיפור זה
בעיקר על הכלב שלי. על סטאר.

את סטאר קיבלתי ליומולדת שלי שהייתי בן שלוש וחצי, אה-לא-ארבע.
היית בן ארבע. הרבה זמן אני בן ארבע. וסטאר עוד היה גור ובן
פחות משנה. אפילו לא היה לו שם, כשקיבלתי אותו. מרוב שהוא היה
גור. אני נתתי לו את השם. שיהיה לו. לא רציתי לקרא לו בוקי או
רקס או שם כזה שלא אומר שום דבר. אמרתי לאמא והיא אמרה שאני
ילד מאוד נבון, וגם סיפרה לשכנה מה שאמרתי. להשוויץ. החלטתי
לקרא לסטאר בשם שיתאר אותו. בשביל שלאמא יהיה עוד מה לספר
לשכנה כמה שאני חכם. וסטאר תמיד, תמיד הולך בקו ישר. הוא רואה
משהו שהוא רוצה, וישר הוא רץ אליו, ולא משנה מה עומד לו בדרך.
בהתחלה רציתי לקרא לו אור כי גם אור נע בקו ישר כמו הכלב שלי,
סטאר. אבל אמא לא הסכימה. "מה פתאום אור?! אור זה השם של
בן-דוד שלך!!! אני לא מסכימה שתקרא כך לכלב! שרית לא תדבר איתי
יותר בחיים"! ככה אמא אמרה. אז רציתי לקרא לו נר. כי גם נר
מפיץ אור. אבל אבא אמר "איזה נר? הכלב הזה, זה נר אקמול. אם
יבוא פורץ אפשר לדחוף אותו לתחת!" ואבא אמר שכדאי לקרא לו
דוכ'. שזה גם אומר ללכת ישר. אבל אבא לא קובע אצלנו. בסוף
החלטתי לקרא לו סטאר, שזה כוכב בשפה של אנגליה שזה מאיפה שאבא
בא להתחתן עם אמא. כי גם כוכבים מפיצים אור ולא דוחפים אותם
לתחת.

אבל סטאר בכלל לא יודע שקוראים לו סטאר. ולא משנה איך קוראים
לו. או אם קוראים לו בכלל. ישר הוא בא. רץ ישר דרך הבוץ הכי
מהר שלו. רק בשביל שאמא תוכל לטרוק לו את הדלת בפרצוף, עד שהוא
כבר מגיע. כי הוא מלוכלך. וכי שחף קטנה. וכי ליכלוך זה מסוכן
לילדים קטנים. אז אני יוצא החוצה, לאלף את סטאר.

אבל סטאר לא יודע שהוא צריך להתאלף. והוא חושב שהוא צריך לשחק.
גם אני שוכח לפעמים שהוא צריך להתאלף, ואני משחק איתו. אמא
אמרה שאם אני רוצה שסטאר יכנס הביתה אני צריך ללמד אותו ללכת
מסביב, ולא להכנס לבוץ ולליכלוך. זה מה שהכי קשה ללמד את
סטאר.

אם אני אומר לסטאר: "סטאר! תעשה גילגול"! ישר הוא עושה גילגול.
ואם אני אומר לו: "סטאר! תעשה מת"! ישר הוא עושה כמו מת. ואם
איזה שכן אומר לכלב שלו: "מוקי! שב"! ישר סטאר חושב שמדברים
עליו ויושב. ואם מישהו פותח את הדלת. לא צריך להגיד כלום וישר
הוא רץ דרך הבוץ, בשביל שאמא תוכל לטרוק לו את הדלת בפנים כל
פעם. כי סטאר תמיד חושב שמדברים אליו, או קוראים לו, ואפילו לא
יודע שהשם שלו זה סטאר.

בסוף. אחרי שגדלתי, ואני כבר-גדול-אבל-עוד-לא-בן-חמש. סטאר כבר
התאלף. אמא אמרה לי כל הכבוד שאילפתי את סטאר. ושחף. שכבר ממתי
שראתה את סטאר הנקי אהבה אותו, מאוד שמחה. ואמא כבר הרשתה לה
לשחק איתו, בחוץ אפילו! שחף לא יודעת להגיד סטאר. אז היא קוראת
לו סטורי. והוא אוהב את שחף. וכשהיא קוראת לו סטורי, הוא
מתגלגל בשבילה, עומד על שתיים, קופץ ונותן לה גם יד. אפילו שלא
ביקשה. כי רק שחף יודעת לקרא לו סטורי ולצחוק. הכלב שלי בא
כשקוראים סטאר ,מוקי ורעם. אבל כששחף קוראת לו סטורי, נוצצים
לשניהם הכוכבים בעיניים.