הם ישבו שלושתם בהיכל הגדול,
האיש, הימין והשמאל.
ישבו,
וחיכו,
כי לא ידעו מי יתחיל לשאול - הימין או השמאל.

התחיל האיש וחקר:
"אסור או מותר?"
והרי רק בזה מדובר.
ישבו וחשבו הימין והשמאל,
עד ששאל השמאל בקולו העגול:
"מה אתה מרגיש?"
ענה האיש:
"אני מרגיש את מה שאסור לי, את מה שאבד לי, את מה שהחבאתי. אני
מרגיש את מה שהדחקתי, את מה שקברתי, את מה שהרגשתי מזמן. אני
מרגיש, וטוב לי. התגעגעתי. אני נזכר. זה כל-כך מוכר. אבל, זה
מזכיר גם דברים אחרים... אך על זאת אספר כבר לימין."
ולמרות שאת ההמשך צפו כבר כולם, חיכו וישבו וחשבו שם שלושתם.

עד שלבסוף שאל הימין:
"ומה אתה חושב? למה אתה מאמין?"
ענה האיש בנחישות:
"אני יודע שאין לי הרשות. אני יודע שאסור לי ואפילו מרגיש, אך
חושב שאולי אשבור את הנורמה. אולי אעשה את האסור למותר, את
האתמול למחר, ואת המוקדם למאוחר. אולי אעשה זאת, על-אף שזאת
שטות, למרות שנדמה לי שזוהי טעות. ואולי זה יכאב. זוהי
ההתלבטות!"
אמר ושתק.

וכל המחשבות, וכל הרגשות, ישבו חיוורי פנים ולא מצאו תשובה.
עמד ושאל:
"למה?"
צדדיו ענו לו יחדיו:
"כי ככה זה בעולם, שום דבר אינו מושלם."
"אבל מה אעשה, מה אעשה?!"
"תשב ותבכה."
"תשב ותבכה."