לאחר שקראו עיני משירי אהבה
של גדולי משוררי זמני,
כמהה ליבי מן העלתה לקרואם גם כן.
בערגה כה עזה אחכה לכם:
הצוהורים הגדולים.
הו המילים המילים,
כה יפות וכה קוסמות הן לי ,
ארצות תבל אחצה בתודעתי
כדי להמירכן לכיסופי ליבי.
אהבה! אהבתי:
את נופי ארץ-
פסגות ומרגלות הרים גם יחד.
ומור הגשם ויובש החיטה כאחד.
ואולם בפני
האדם, הגבר כאב,
יראה ליבי ונפשי
וכל מעודי
אשר כמהה לאהבו
ושכח
כיצד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.