אני מפחדת מלהרגיש. מפחדת להרגיש ואח"כ להיפגע.
מפחדת לאהוב, ולא לקבל אהבה חזרה.
מפחדת לתת לך ללכת, בידיעה שבטח לא תחזור.
מפחדת לא לתת לך ללכת, ולדעת שתסבול.
הכל מוזר לי פתאום, לא הגיוני- שחור נראה לבן, ולבן נראה
שחור.
קיבלתי החלטה, ואני אלך איתה עד הסוף,
אבל איך אומרים- השכל אומר כן, אבל הלב הוא ממש ממש לא
הלב צועק מבפנים, וקורא לך שתישאר.

אז תלך עכשיו, אתה תלך ותשכח...
ואז יום אחד תעצור, תביט לאחור ואלוי תרגיש צביטה קטנה בלב.
מהרהר מה היה יכול להיות,
אל תצטער, בבקשה. תסתובב ותמשיך, את מה שהיה אי-אפשר להחזיר.
ואולי תצטער יום אחד, ותסתובב. תסתכל ותחפש, אולי עוד לא
מאוחר.
ואם לא תראה אותי, תדע שגם אני המשכתי.
אמנם המשכתי, אבל בטח לא שכחתי...