בוא לורנסי בסוף געגוע לילי. היה שוב תייר מקומי.
הסירות מחכות לך שם. חוככות בזכרונן את הרופי הבא.
אתה תמזוג כוס חרישית במקום הקטן שתמצא
ותככוך בפניך. איך הגעת שוב לאותו החדרון הצהוב
לאותו מערבל האוויר שמשאיר את הכל בדעתך מאז.
באותו רגע קטן אולי תבין שחזרת למקום שיכול לשנות הכל. הכל
יכול להשתנות עכשיו אם רק תרד אל הסירות הנכונות. הרי
הגעת לורנסי מכל מקומותיך ונותרו לך שם מספר צעדים.

במוטל סמוך נערה מותחת טרנזיסטור למקום אחר ונער
לא אתה מוותר על השיר. קח את בקבוק המים השפוי
וצא מהבית לרחוב. אתה בורנסי עכשיו. אל תבדוק את השאון. הקשב
לצעדים. למד. התרמיל שלך מכחיש. תאמין ואל תאמין.

אמא שלך מצפה למכתב ממך כבר למעלה משלוש שנים
ודווקא אתה לא מצאת את המלים. אתה שולח גלויות בעיקר
עם נופים כחולים או ירוקים, מגרד את הפינה ומבטיח להתקשר.
אבא שלך מאמין לאמך. ואמא לא תספר. היא מעגלת את
כאביך, מבינה בכל הזויות. היא זרעה בסבלנות שלך ומשהו צריך
לקרות.
בינתיים סמטאות מוארות בתפילות המתעוררים ואתה.

הסמטאות האלה אף פעם לא באמת שקטות. תמיד יש
משהו על או בין אבני המדרכות. לפעמים הרחוב מאלתר אי
שקט משוחזר. קוף עליז. בקבוק תייר. בוקר מוקדם נושק
ללילה מאוחר. אתה ביניהם תמיד. עפרון ונייר.

אתה בורנסי עכשיו. עשית את הדרך בלילה לא זהיר.
עוד כמה צעדים תחלוף את עירך בין גלים שוככים.
עשה חשבון אחרון מתחת למערבל האויר -
למי תשאיר את הרופי האחרון ולמי תקדיש את השיר.