התרחשות בעת שהקשבתי לטרק היפייפה "Jumbo" של הרכב האלקטרוניקה
המעולה "Underworld":

מצב שבו המוזיקה מביאה אדם למצב כמעט טראנסי. אין הכוונה
לטירוף חושים, אלא ההיפך הוא הנכון. חוויה כמעט על-חושית ויותר
חשוב מכך גם אל-חושית. כמעט, משום שבכל זאת אין להתכחש לעובדה,
שהצלילים הנפלאים מהווים לי השראה ראשונית, בזכות אוזניי
השומעות.

זהו מצב תודעתי של צלילות המחשבה. מצב שכלי, אך עם זאת לא
מילולי לגמרי. זאת מהסיבה שהוא מערב דרגה מסוימת של התרגשות,
בשל הצלילות המיוחדת, שאינה מתרחשת לעתים קרובות. זו בהירות
שקופה וברורה, שאם תנוסח בדימויים חומריים, היא כמו זכוכית או
מים ובעלת אותה איכות של משהו חדש ופריך.

טרדות היום נעלמות כלא היו. גופי, שאין לי צורך בו ברגע זה,
אמנם נמצא בחדרי, אך רוחי בספירה אחרת. ספירה
פילוסופית-אינטואיטיבית. אולי הגעתי, לשבריר שניה,לעולם
האידיאות שאפלטון דיבר עליו?

מחד,זהו מצב פשוט, פשטות של קיום, של היות "יש", וללא מחשבות
שסוטות לכיוונים אחרים, תפלים. מאידך, אלו מחשבות בהירות
ובמעלה הסולם התודעתי והשכלי. מעין מהלך אנליטי, אך לא חד דיו,
משום שאינו מנוסח במלים ברורות עד תום, ובשל המוזיקה הגורמת
לדפיקות לב מואצות. מכאן השהות בת כשבריר שניה קצרה בעולם
האידיאות, פרי מחשבתו הקודחת של אדם שחי לפני כ - 2700 שנה
ורלוונטי גם כיום. המהלך נעשה באופן מהיר וזורם (לעתים מהיר
מכדי לעקוב באופן יעיל) אודות הדברים שבעולם ומקומם בחוקיות
האוניברסלית ההכרחית.

לאן ניתן להתעלות מעל חוויה שכזו? איך מתאפשר שיפור ממצב נפלא
זה?
בפשטות - ע"י הוספת תמונות. שיתוף העיניים במה שהאוזניים
שומעות ובמה שהרוח האנושית תופשת.