אני חושבת-
מה יכולתי להיות,
מה יכולתי לעשות,
כדי להיות יותר מאושרת...
ואז אני פוקחת עיני,
בוהה באספלט הרטוב מגשם ברכה.
וחושבת-
אני מאושרת.

אולי אני יותר מידי מאושרת.
רווייה ברגשות מעורבים,
של עצב. של שמחה.
מה יכולתי להיות,
מה יכולתי לעשות,
כדי לשמור על האושר ?
ואז אני פוקחת את עיני,
וגשם ברכה מטפטף מרקיע.

לא, אני לא מאושרת.
אם הייתי מאושרת, הגשם לא היה יורד עליי,
גשם לא היה יורד מעיני החשופות קמעה,
לא היה מרטיב את האספלט.
ועננות בינונית לא הייתה מקדירה מעל ראשי
מאיימת.
סופה באה וקרבה.

אני מאושרת.
הגשם חלף. השאיר סימני שתיקה רועמים,
הפך לעצבות חולפת
שמשכבר הציפה עיני.
מחר יהיה יום בהיר אומר החזאי.
עיני מבשרות אחרת.
ואני חושבת
מה יכולתי לעשות,
מה יכולתי להיות,
כדי להיות יותר מאושרת...