|
פרחי אמש עטופים בריח מתוק
ועודם רעננים כביום נגדעו מן האדמה
נקטפו בשיא יופיים, צבעם, ריחם
אבקניהם טרם הבשילו באגרטל השממה
ראי, איזה אושר. פרחים חדשים לך יש
בצבעי הקשת הטובה המופיעה אל מול השמש
אך אבוי לך ילדתי אם תדעי שנקטפו הם כלא כלום
זכרי רק כי קיבלתם בליל אמש
לא תדעי את כאב שורשיהם הגדועים
ולא תדעי את הריח בשיא הבשלתם הטוב
ולא תדעי כי יכלו הם להעמיד אבקנים
ולא תדעי כמה לפרח קטנטן יכול לכאוב
את רק תתבונני בהם, שטופת גיל וניר
תריחי את ריחם המתוק- ריח חיים קטופים
תיזכרי שפרחי אמש הם, צעירים ורעננים הם לנצח
צמאים לעוד טיפת שמש, ובמוות עטופים. |
|
|
-אמנון, תגיד
ינתי פרזי.
-ינתי פרזי.
-אה... משהו כאן
לא בסדר... תגיד
שוב.
-ינתי פרזי. נו,
מה העניין? למה
אתה רוצה שאני
אגיד את זה? מה
זה בכלל?
-אה, הבנתי
עכשיו מה הבעיה.
הייתי צריך
להגיד לך שתגיד
את זה הרבה
פעמים רצוף,
ככה:
ינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזי.
-מה, זיינת
פרה?
אפרוח ורוד,
בעוד דו שיח
ברומו של עולם
עם אמנון
ז'קונט, חופר
לעצמו את הבור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.