ז. גלית / מקדש השוטים |
בין רגליה עוד ריח פרחים
והכהן הגדול באזניה לחש
"פצעים כאן אינם מתאחים"
סמוקת לחיים, שטופת צימאון אהבה
נסגרה במבוכים אטומים
ביקשה רק שקט, רק טיפה של קירבה
לא רצתה עוד סודות אפלים
לימים טוהרה מטומאת השוטים
התגברה על חושך אכזר
במקדש רק פחד ולבבות רוטטים
ישכיחו את סודה המר
למרגלות רגליה, הדם כבר נקרש
עברו כבר לילות וימים
רק דבר אחד לא טיהר המקדש
לא טיהר את כוהניו- השוטים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|