איש יושב, אוכל פיצה, בבית מופרד בחימום מהקור שבחוץ. נערה
הולכת ברחוב מחפשת משמעות ולעבור את הבגרות במתמטיקה בהזדמנות.
אישה מסיטה רשת ברזל ונועלת עם מפתח, זמן ללכת הביתה. אדם
נגמר. ילדה קונה פלאפל והולכת לשבת עם כמה חברות לשעתיים. גבר
חונך מכונית חדשה. בטלוויזיה, מול הפיצה, מתחילה תוכנית שהאיש
כבר ראה פעם, היא הצחיקה אותו, הוא יראה אותה שוב ויאכל פיצה.
היא תשתעמם בשיעור מתמטיקה, אבל היא יודעת שזה חשוב, אז היא
תסבול את זה. הראש של האישה מאזן פנקסי צ'קים בדרך הביתה. רחוק
בבית, ילד נשאר לבד, משפחה נגמרת. הפלאפל כבר חצי גמור, הולך
לפח. האוטו הוא בהחלט מה שציפו ממנו. ילד פוגש ילדה ברחוב-
"וואי, איזה קטע"- עוד חמש דקות הוא יהיה בבית, לה יקח קצת
יותר זמן- שניהם טיפה בשוק. השיעור נגמר, נלך לחברה? למה לא.
אישה מגיעה הביתה, מחנה את המכונית, עולה למעלה. אי שם, סטייה
מהמסלול... ועצירה. זמן להגיד שלום להיום ולחברות, נתראה מחר.
גבר אוסף חברה. איש מפסיק לאכול לרגע בשביל להשתעל. נערה נאנחת
בקול תוך כדי נשיפת אוויר, אין לה כוח ללכת. אישה מפהקת בלי
לשים יד על הפה. אי שם... צעקות בלילה. ילדה בדרך הביתה שורקת
לעצמה מנגינה ישנה. גבר מושך באף כשהוא עולה במדרגות ונזכר
בנפלאות היום. איש לועס בשקט ובפה סגור, מגחך מדי פעם אל מול
המרקע. נערה קונה לעצמה חטיף בדרך, היא לא אכלה מהבוקר. אישה
שמה ארוחה בטוסטר-אובן. אי שם, בחדר מתים... וטלפון. שתייה חמה
לפני שינה, ואז למיטה. גבר נכנס למסעדה עם חברה. הפיצה נגמרת,
נשאר טעם לוואי רע. החטיף מלוח מדי. הארוחה משאירה טעם שרוף
בפה. חיים נעלמים... אי שם. השתייה חמה מדי, צורבת בגרון.
האוכל תפל.
לא נורא, הכל יישטף עם מים, יעבור עד מחר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.