לכל אלה שתרמו או ליוו אותי במסע הבלתי פוסק של ההתבגרות

לשבת עם כולם ולצחוק,
ומייד אחר כך לשבת לבד ולבכות (או להיפך),
לחשוב על מציאת עבודה.
להפסיק לקנות דברים שרוצים רק כי "הם ילדותיים מדי",
או להסביר למוכרת שזה לאחות הקטנה.
לדבר המון שטויות בכוונה בגלל הידיעה שעוד מעט כבר לא תוכלי.
לגלות שהמנחה לסטטיסטיקה הוא היחיד שעוד קורא לך "ילדה".
לשנוא אותו בגלל זה.
לחבב אותו בגלל זה.
להפסיק לאסוף גרביים מצויירים.
לאסוף גרביים מצויירים ולקוות שאף אחד לא שם לב.
להתגאות בגרביים המצויירים כשנחה עלייך רוח שטות.
לקבל צו ראשון.
לבכות בגללו.
לרצות להקדים אותו  (מרוב התרגשות).
לקרוא את "מתבגרת" ולא להזדהות עם הכל.
לדעת שזו לא את יותר,
אבל להיות בטוחה שחלק ממך תמיד יישאר שם, בתקופה הנפלאה ההיא.
לאהוב את מי שהיית באותה תקופה,
אבל להרגיש לא בנוח בכל פעם שמזכירים לך איך התנהגת,
לא לרצות לחזור ל"אז", אבל להתגעגע המון.
להרגיש מבוגרת נפשית,
אבל לדעת שהרבה עוד לפנייך.
ללכת לגן שעשועים להתנדנד,
ולהרגיש מפודחת מזה.
להתגעגע לילדות.
לשמוח שהתקופה הזו עברה.
לקרוא לבחורים בני ארבע עשרה "ילדים".
להתחיל ללמוד נהיגה.
לנסוע על 100 קמ"ש בתוך דרך עירונית,
כי זו אחריות המורה.
לדאוג מהמקלחות המשותפות בצבא.
לדאוג מהמצב הכלכלי אחרי הצבא.
בכלליות לדאוג.
לשמוע מוזיקה שגם אבא ואמא שמעו,
למרות שהחלטת לעשות הכל ההפך מהם.
לגלות שאת לא רוצה לעשות הכל ההפך מהם.
להבין שאתם כל כך דומים.
לחפש את אהבת חייך,
לא לרצות יותר להתאהב סתם, כמו אז.
לא למצוא אותה- עדיין.
לחפש בכוח מישהו לאהוב.
להתאהב סתם, פתאום.
להשתכר.
להיכנס באופן חוקי לסרט שהצפייה בו מוגבלת למעל גיל שש עשרה.
להקיא מרוב בירות.
לעמוד בתור שעות במשרד הפנים כדי להוציא תעודת זהות.
לעמוד שעות בתור במשרד הרישוי כדי לקבל את התוצאה של
התיאוריה.
לחשוב, בפעם הראשונה ברצינות, על השאלה "מה תעשי כשתהיי
גדולה".
ולדעת שבהחלטה יהיה משקל גם לעניין הכלכלי.
בעיקר לעניין הכלכלי.
לקבל את זה בתור נתון מאד עצוב,
אבל לקבל את זה.
לתכנן עם חברה אחת טובה את כל החיים אחרי הצבא:
לימודים, דירה, מספר ילדים, בעל...
לדעת שלא כל החלומות שלך יזכו להתגשם.
לנסות להגשים לפחות חלק מהם.
לקוות שחלומות באמת נועדו רק כדי לחלום אותם,
לדעת שאומרים את זה רק כדי להפחית דיסוננס.
להשתמש במילים גבוהות ופלצניות כמו "דיסוננס".
לתהות איך הוא יהיה, הבעל שלך.
ואם הוא יראה "בדיוק כמו שאת אוהבת",
או שגם את תתפשרי, לא כמו שהבטחת לעצמך ולכולם.
להסתכל על "גשרים" בשיניים כאל זיכרון רחוק,
עמום משהו, אבל לזכור כל דקה ודקה שבילית איתם,
וכל חיוך שחייכת איתם.
לדעת שגם הבן שלך בטח ישרת בצה"ל.
להחליט לחנך אותו לפציפיזם.
לדעת שהמדינה תחנך אותו אחרת.
להחליט לברוח מהארץ,
אבל לזכור שזה גם מה שההורים שלך החליטו.
לבכות בכי משחרר.
לנסות להקשיב ולתעד את הסיפורים של סבא וסבתא,
בגלל ההבנה המצמררת שככל שאת גודלת גם הם מזדקנים.
לא לרצות להקשיב לשום סיפור שקרה לפני שנולדת.
להבין שכל האנשים שחשובים לך ימותו בסופו של דבר.
להבין שכל האנשים ימותו בסופו של דבר.
לרצות למות רק כדי לא לראות אנשים מתים.
לפחד להתפוצץ באוטובוס לשיעור נהיגה.
לתרץ הכל במשפט "זה בגלל שאני בגיל ההתבגרות".
לדעת שעוד מעט כבר לא תוכלי להשתמש בתירוץ הזה.
לצחוק מכך שכשיכולת להשתמש בתירוץ הזה את לא יכולת לסבול
אותו.
לגלות שאנשים הפסיקו להגיד לך "כשתגדלי תביני".
להתחיל להגיד לאנשים "כשתגדלו תבינו".
לא להבין איך אנשים יכולים לאכול דברים מלאים בצבעי מאכל
מסרטנים,
או דברים מתוקים מדי.
ללכת עם חברה לקנות סוכרייה על מקל.
להרגיש נבוכה כשאת מבקשת את הסוכרייה על מקל.
להבין כמה את בודדה רק כשאת מוקפת במאות אנשים.
לדעת שבחיים לא תצליחי להכיר יותר משמינית מאוכלוסיית העולם,
וגם את זה לא בטוח.
לתכנן טיול תרמילאים באירופה אחרי הצבא.
לדעת שבסוף תטוסי להודו ולתאילנד, כמו כולם.
לקוות שלא תעשי את זה,
שתמשיכי לעשות מה שאת  רוצה, כמו עכשיו.
לגלות שאבא ואמא חושבים שאת אחראית מספיק כדי לקחת את האוטו.
לשמוח שזה ככה.
לפחד שהם לא מבינים כמה את עדיין ילדה קטנה ולא אחראית.
או לפחות רוצה להישאר כזו. רק עוד קצת.
לשמוע את "עניין של זמן" ולבכות.
לקוות להתבגר כבר.
להפסיק לכתוב רשימות בנאליות.
לספר לאבא ואמא על הפחדים שלך.
לדעת שיש להם עצה.
להבין איפה שהוא עמוק עמוק בנפש או בלב שמסע ההתבגרות שלך
שונה.
הוא שלך,
ולהבין שבגלל זה אף עצה לא תעזור; הדברים פשוט קורים מעצמם.
לשמוח שאי אפשר לקבל עצות,
למרות שכל כך ביקשת.
לגלות שעוד ממש לא הרבה זמן גם את תהיי בת 30.
לפחד כבר עכשיו ממשבר גיל ה30.
לדבר לילה שלם עם חברה טובה על איך תהיו בגיל 30.
להסתקרן אם בכלל תזכרו אחת את השנייה בגיל 30.
לקוות לא להשתנות.
לדעת שתשתני.
לכתוב שירים וסיפורים שמסכמים תקופות.
לדעת שיש לך זמן מוקצב לילדות- עד הגיוס.
להרגיש שעוד מעט עוד תקופה באה לסיומה.
לרצות להתבגר.
לפחד להתבגר.
להיות בהלם מכמויות השנאה שיש בעולם.
לפחד שישימו לב שאת בהלם מדבר "כל כך טריוואלי".
לדבר בציניות, כדי שלא ישימו לב כמה את פגיעה.
להיפגע מכל שטות.
למרות שהשתדלת והבטחת לעצמך לא לקחת ללב.
לדעת שעוד עשר שנים כבר אף אחד לא יסתכל אחרייך כשתעברי
ברחוב.
לקוות שאז לא תהיי לבד.
לחשוב ברצינות תמוהה על הלוויה שלך.
להחליט מי את רוצה שיבוא
ואיזה שיר ישמיעו בה.
לפסול דברים כי "הם ממש לא בוגרים".
לעשות דברים ילדותיים.
לקוות שתזכרי ותדעי איך לאהוב כמו ילדה.
לחייך עוד פעם אחת באמת
בלי לחשוב על כסף, שנאה או קנאה
חיוך ענק
ולדעת שמה שלא יבוא, כמה מפחיד שהוא לא יהיה
את חזקה. את תתמודדי.
להגיד את השורה הקודמת בקול.
פעמיים.


11.4.03

קטע בפני עצמו או המשך ל"מתבגרת"?
רק לכם יש את הזכות להחליט....