מירב ראם / כריתות |
עברו איזה עשרים וארבע שנים.
יש לה ילדים.
עבודה קשה.
תמיד קל יותר לכתוב בגופ שני .בייחוד כשהגופ בוגד.
מת לה בעלה. (תמיד הם מתים בסיפורים שלך) טוב, הוא לא מת.
הלוואי שהיה מת. סתם ברח. לא. לא ברח. פשוט לא מתמודד.
עכשיו יש שישה ילדים שצריכים להתמודד. במקומו. במקומה.
( במקומי?)
נותר עוד תחנון אחרון.
אסור לפספס.
איך הוא מתפלל בכוונה רבה.
בשביל הילדים שלו..
בשביל הבת שלא מצאה חתן.
בשביל הבן שלא ימות בצבא. ( איך הוא לא מכיר אותו בכלל)
בשביל הקטנים שעוד צריכים להתמודד. במקומה. במקומו
(וכבודי לא מוצא לו מקום)
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|