כשהדלת נפתחה, ליבי הלם בחוזקה, חשבתי עליה.
מצד אחד קיוויתי שהיא תהיה על האוטובוס, על מנת שאוכל לראות
אותה, כמו בשבוע שעבר ובזה שלפניו. מצד שני, קיוויתי שלא תהיה,
על מנת שלא אצטרך להתמודד גם עם זה.
טיפסתי במדרגות, מקווה שהתרגשותי לא תכשיל אותי, והנה, היא
יושבת במקום הקבוע שלה.
ענבל, כך נדמה לי שקראה לה אחת החברות שלה.
ענבל, עם העיניים הגדולות, וריח השמפו המשכר העוטף אותך גם
ממרחק אוטובוס שלם.
הסתכלתי בעיניה בזמן ששילמתי לנהג, וכמו בשבוע שעבר היא לא
השפילה מבטה אלא חייכה אלי חיוך מזמין.
בניגוד לפעמים הקודמות, הפעם החלטתי לעשות את זה, ללכת עד
הסוף, לא לפחד ממנה.
האוטובוס הראשון נסע ברחובות פריס בשנת 1662 כשהוא מונע
באמצעות סוס. כך לימד אותנו מוניר בשיעורי ההיסטוריה. מות
הגיבורים הראשון, כנראה של שמשון, היה קדום הרבה יותר.
התקדמתי למרכז האוטובוס כשאני מגשש אחר מתג ההפעלה, כמו שלימד
מוניר.
הסתכלתי בעיניה של ענבל פעם אחרונה, ולחצתי.